חסר רכיב

אריה בן-דב 1931-

אריה בן-דב נולד ב- 1931 ברחובות להוריו רחל ומשה ברזון, שעלו כחלוצים מקישינב, רוסיה, והתיישבו ברחובות. בשנת 1933 עברו ההורים עם שני ילדיהם הפעוטים (אריה ואחותו זהרה) לכפר גבתון, במסגרת תכנית "התיישבות האלף" והיו ממייסדי הכפר.

בשנות ילדותו היה אריה מתלמידי "בית החינוך" ברחובות, אשר לימים נקרא "בית הספר היסודי ע"ש יצחק בן צבי". גם ארבע בנותיו של אריה התחנכו בבית ספר זה.

בתקופת מלחמת השחרור עלה עם ההכשרה לקיבוץ מנרה, שבגבול הצפון. כשפרצה מלחמת השחרור היה בן 17, חניך ב'מחנות עולים'. שכבת גילו גויסה לאימונים צבאיים ב'מחנה 80', על יד חדרה. בסיום האימונים היו אמורים להצטרף לנח"ל, שעמד לקום ביוזמת דוד בן גוריון. כבר אז היו בארץ חילוקי דעות בהנהגה הפוליטית: בן גוריון מצד אחד, ובצד אחר- יגאל אלון. אריה וחבריו להכשרה היו לצדו של יגאל אלון, וכך אריה מספר: "כדי למנוע את גיוסנו לנח"ל, הבריחו אותנו לקיבוץ מנרה. הגענו עד ראש פינה בטרמפים ובדרכים שונות, לא כולם יחד. הראשונים הגיעו כבודדים. בראש פינה ישבה רחל רבין, שרשמה לנו תעודות, כדי שלא יעצרו אותנו וכדי שנהיה שייכים לגוף כלשהו בצבא. עם תעודות אלה המשכנו הלאה לכפר גלעדי, ומשם עלינו ברגל למנרה. כשהגענו למנרה, מלחמת השחרור היתה עדיין בעיצומה. סמוך למנרה, במשלט שהיה במרחק 450 מטר מהקיבוץ, מעברו השני של גבול לבנון, ישבו קאוקג'י וחייליו. הם לפעמים ירו עלינו ואנחנו ירינו עליהם. לא לקח הרבה זמן, כשבועיים שלושה, עד שהגיעו כוחות של הפלמ"ח, וכבשו את כל השטח מקאוגג'י".
כך נגמרה עבורם המלחמה, ולמעשה את הכיתה האחרונה, י"ב, לא סיימו כי הלכו למלחמה.  אחרי כשנה במנרה, הסתיימה מלחמה העצמאות.

בנות ההכשרה וחלק מהבנים, בלחץ ההורים, חזרו ללימודים כדי לקבל תעודת בגרות. אלו שלא חזרו ללמוד, כולל אריה, התאספו בגבעת השלושה, בהכשרה ועבדו שם. בכל יום ששי היו נפגשים בגבעת השלושה עם החבר'ה שהלכו ללמוד.
עם סיום הלימודים עברו כולם לקיבוץ כברי. בזמן המלחמה הם נאלצו לברוח משם והתיישבו ליד נהריה.
אריה שב ומספר מזכרונותיו: "אנחנו עברנו אליהם למטרת גיבוש מחדש של קבוצת ההכשרה. היינו שם מספר חודשים. מדי פעם, הגיעו חברי מנרה לבקר אותנו, ולאט לאט שכנעו אותם לעלות חזרה למנרה להשלמה, לשם חיזוק הקיבוץ. וכך עשינו"
במנרה אריה עבד ב- "מסגריית הבית", בה תוקנו דברים שונים של המשק, כולל תיקון פרימוסים של המטבח, שנהגו בזמנו לבשל בהם.

ב- 1953 אריה נשא לאשה את לאה ספיבק, ניצולת שואה, ממקימות קיבוץ צאלים שבנגב. הם הכירו כשהגיעה מצאלים למנרה לקורס אקונומיות ובישול, במטבח של מנרה.
בשנת 1954 עזבו את הקיבוץ וקבעו את ביתם ברחובות. הצורך לדאוג לפרנסת המשפחה הוביל לפתיחת מסגריה. בתחילה היה זה עסק קטן בחצר משק ההורים בכפר גבתון, ולאחר מכן אריה הקים מסגריה משגשגת באזור התעשייה של קריית עקרון. כמסגר, תכנן וייצר עבודות מורכבות, המשלבות את כישרונותיו היצירתיים. בין לקוחותיו נמנו משרד הביטחון, חברת אל על, ומשקים חקלאיים.

יש לציין את חריצותו ודייקנותו בכל מעשה ידיו. ידיו 'ידי זהב' וכל בעיה טכנית נפתרת כאן ועכשיו. כשרונו האמנותי בלט כבר בילדותו. על המזנון בסלון, בבית הוריו בכפר גבתון, ניצבו יצירותיו: גילוף בעץ של עט נובע, צבי קל רגליים מעץ, מגולף על פי סמל דואר ישראל, וכמו כן, מגבס - דיוקן עצמי.

אריה נישא בשנית, בשנת 1982, לעדינה לבית חביבי. הרהיטים בביתם הינם ייחודיים- עשויים מעצי זית. כולם מעשה ידיו. לאחר פרישתו לגמלאות, בעידודה של עדינה, החל לפסל בחומרים שונים, אבן וחימר.

אריה ועדינה טיילו ברחבי העולם. בביתם תלויה מפת העולם, עליה נעוצים דגלים במדינות בהן ביקרו. בכל הטיולים אריה לא הלך ככל התיירים. אצלו הכל עבר דרך עין המצלמה. מכל טיול חזר הביתה עם מטען חוויות שנאספו בתוך מצלמותיו. שבועות ארוכים השקיע בעיצוב התמונות, לא באמצעות מחשב, אלא בידי אומן. לאחר הכנת האלבום היה מתפנה לעריכת סרט דוקומנטרי באורך מלא בנושא הטיול. סרטים אותם הוא מקרין עד היום בפני קהלים שונים ברחובות.

אריה מפסל בחימר את האנשים שקולטות עיניו, והופך אותן בדייקנות לדמויות חינניות, שמקשטות את ביתם ואת המרפסת הפורחת. עם השנים, הופכים גם זיכרונות של ילדות לדמויות חימר, אשר משקפות מגוון בעלי מלאכה מתקופת ילדותו, מלפני ואחרי קום המדינה, מהווי הכפר, העיר, וחוויות חברתיות ומשפחתיות.
בין הדמויות ניתן לראות אורזי תפוזים בבית האריזה, שיירת רוכבים, מחלקי הקרח והנפט, הכובסות, ילדים משחקים, קומזיץ מסביב למדורה, ובעלי מקצועות שונים. חלק מעבודותיו מוצג בקומת העמודים בבניין מגוריהם.

את יום הולדתו ה- 90 חגג אריה עם משפחתו הענפה באתר הפרדסנות ברחובות, לרגל פתיחת תערוכה, לה תרם חלק נכבד מיצירותיו. כמאה ועשרים פסלים נתרמו ע"י אריה לאתר הפרדסנות. סככה מיוחדת הוקדשה במקום עבור תצוגה קבועה של עבודותיו. למקום מגיעים מבקרים רבים, ביניהם ילדים מבתי ספר שונים, וזוכים להדרכה מעמיקה.

אריה בן דב

נכתב ע"י הבנות: מיכל, נעמה, תמר ויעל
חקר: צביקה תדמור

חסר רכיב