חסר רכיב

התיישבות התימנים בשכונת שעריים 1926-1909

מחקר וכתיבה: צבי תדמור

הקדמה
בלכתך ברחובות שכונת שעריים אתה עובר בין בתי השכונה, מסתכל ורואה פה ושם בית ישן בן קומה אחת עם גג רעפים אדום ובחזיתו שער כניסה לחצר שנבנה לפני מאה ועשר שנים, לצידו בניינים חדשים שנבנו או שופצו ובניינים רבי קומות. הרחובות צרים, ומן הסתם אתה שואל את עצמך מי גר וחי כאן לפני מאה-מאה ועשר שנה, מי היו האנשים, במה עסקו, איך נראתה השכונה באותם ימים.
על בסיס עבודת מחקר זו, הראשונה מסוגה בארץ, מיפינו לראשונה מגרשי בנייה ובעלויות עליהם, ועל־פי מקורות היסטוריים בנינו מפה המתארת את שלבי ההתיישבות של השכונה, משנת 1909 ועד שנת 1926.

המפה שבנינו מוצגת בצבעים וקבענו בה היררכיה של שלבי ההתיישבות בשכונה, של המגרשים ושל שטחם. כל בית, מבנה ציבורי, שטח ציבורי ורחוב מוספרו וקיבלו אייקון מתאים.

למפה יש ערך נוסף לנתונים הרשומים בה, והיא מאפשרת לעשות השוואה בין מִתאר השכונה בעבר לבין מִתאר השכונה בהווה.

בהכנת המפה התבססנו על מגוון רחב של חומרים ארכיוניים הנמצאים בארכיון לתולדות רחובות, בארכיון הציוני המרכזי, בארכיון של מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל, במפות מתקופת המנדט הבריטי, בתרשימים, בספרי זיכרונות אישיים ובראיונות עם אנשים שגדלו בשכונה.

העבודה הגדולה והמאומצת של ניהול המידע בארכיון ושל ארגונו באופן מקצועי בידי הדס אביבי - מנהלת הארכיון ובידי מתנדביו, אפשרה לנו נגישות לחומרי הארכיון וזמינות מלאה שלהם.

תוצר הפרויקט היא מפה מעוצבת, בהירת מבט ובעלת "קו נקי" שעיצבה אפרת גולן במקצועיות רבה. היא התאפשרה הודות למסירותה של אפרת ולסבלנות הרבה שגילתה בתהליך המורכב של בנייתה.
המפה עוצבה בקנה מידה של 1:1750 (אחד לאלף שבע מאות וחמישים) ומציגה את המתחם ההיסטורי של השכונה עם חלוקת המגרשים, הבעלויות, הבתים שנבנו ומבני הציבור: בתי כנסת, גן הילדים הראשון, בית הספר תלמוד תורה, מרפאה וטיפת חלב. צבעי המפה מוסברים במקרא והם מייצגים שלושה שלבים של ההתיישבות בשכונה.

תודה ליחיאל רוקבן, תושב השכונה, שהעביר לי חומרים,  שתרם מידיעותיו על המשפחות הוותיקות בשכונה ושהכיר לי את אנשיה.
מפת שעריים

התימנים באים לרחובות
דרך ארוכה ורבת סכנות, החוצה מדבריות וימים, הייתה נתיב עלייתם של התימנים לארץ ישראל. בשלושה גלי עלייה הגיעו התימנים לרחובות. הגל הראשון מצעדה שבצפון תימן, הגיע לארץ ב־1908, הגל השני מצפון תימן - מחיידאן ומסביבתה, הגיע בראשית 1909 והשלישי, שיצא מדרום תימן בעקבות שליחות יבניאלי, החל להגיע ארצה בשנים 1912-1911. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פסקו זמנית גלי העלייה.
שעריים קמה והייתה לשכונה עצמאית של פועלים תימנים, בדרומה של המושבה רחובות ב־1909. בתחילה נקראה "שכונת התימנים" ומאוחר יותר "שכונת שעריים", בהסתמכם על מילות השיר של שלום שבזי: "נראה בני ציון שהם קרויים עם בבליים, יבנה וציפורי ושעריים וירושליים, ובני טבריה יעלו תחילה, כי הם סגולה". כשנודע לאיכרי רחובות כי ליפו הגיעו כארבעים משפחות מתימן המבקשות עבודה "להחיות את נפשם ונפשות משפחותיהם" - הם כינסו את ועד המושבה בשביל לדון על קבלת העולים התימנים לעבודה ולהמליץ לחבריהם על כך. הוועד דן בתנאי העבודה שיש להעניק להם וקבע: "... מהיושר והצדק כי יקחו אותם לעבודה ומחיר עבודתם ישולם להם כמו לערביים...", וכדי לאפשר את קליטתם בהצלחה ביקשו מחבריהם האיכרים שיתנו לתימנים זמן ללמוד את עבודת האדמה, ויעסיקו אותם גם אם בימים הראשונים תהיה עבודתם גרועה. אם יימצאו אחדים מקרב הפועלים התימנים ששכר מלאכתם אינו שווה את תפוקתם, יוכלו לפטרם ולקחת פועל אחר במקומם. אם יפרוץ סכסוך בין פועל ובין בעליו, יביאו זאת לפני הוועד כדי לפשר ביניהם. עם בואן של משפחות התימנים לרחובות שיכן ועד המושבה כשבע משפחות עולים בבית הוועד, ואת היתר במחסנים ובאורוות של האיכרים. בבוא הקיץ קשתה עליהם השהות במרתפים ולכן הקימו להם סוכות אקליפטוס במרכז המושבה.
גל שני של תימנים הגיע לרחובות ב־1909, אחרי שפגשו את יהודה גורודיסקי ואת יוסף קליבנר ביפו. השניים גילו לעולים החדשים כי ברחובות מתגוררים תימנים כמותם, והציעו כי יצטרפו אל אחיהם. אחרי משא ומתן עם ועד המושבה סוכם כי עשרים וארבע משפחות ישתקעו במושבה. הם הצטרפו ל"אחיהם", שישבו בסוכות בחורשת האקליפטוסים שליד הוואדי (לפנים גן המושבה). עדות לכך הוא תיאורו של פנחס קפרא את מצוקתם: "בבואם ראו את אחיהם יושבים בסוכות מעצי אקליפטוס וממחלצות במרכז המושבה. בבוא החורף וסערה נהרסו הסוכות והתפזרו לבקש מחסה ברפתות ובלולים..."

המאמר המלא מצורף כקובץ PDF
חסר רכיב