חסר רכיב

משבר בענף הגפנים

ניהול כושל של עסקי הברון בידי פקידיו, הביא את ענף הגפנים לקשיים כספיים. בשנת 1899 ביקש הברון רוטשילד להוריד את מחירי הענבים אותם קנה מאיכרי רחובות, וכעבור שנה העביר הברון את ניהול יקביו בארץ ישראל לידי חברת יק"א. חרדה אחזה את הכורמים שחששו ש"בנין הקלפים של אושרם ועושרם החל להתמוטט" (רחבות: ששים שנות חייה תר"ן תש"י, משה סמילנסקי).

המצב הקשה גרם לכך שיק"א דרשה מהאיכרים לעקור חלק מהגפנים, שאין יינם נמכר, ובכללם סוגי כרמים שלא התאימו לתנאי הארץ. בתמורה לעקירה קיבלו האיכרים כסף, שהתחייבו להשקיע אותו בנטיעת מטעים אחרים. האחריות לקיום ההתחייבות הוטלה על "אגודת הכורמים המאוחדת", ובשנת 1907 יצאה החלטת העקירה לפועל.

הזמירה בכרמי המושבה 1898

הזמירה בכרמי המושבה 1898

הענף החדש שאליו פנו האיכרים ברחובות היה ענף השקדים, שכמו הגפנים, היו מטעי בעל, שלא היה צורך להשקותם.

ענף השקדים התפתח בכל רחבי ארץ ישראל, ותפס את מקום הגפנים. מ- 28,000 דונם גפנים בשנת 1900 הצטמצם השטח לכ- 12,000 דונם. מ- 1907 הפכה רחובות למושב שקדים. מי שארגן את מכירת השקדים ויצואם היה יחזקאל סוכבולסקי, וכשהמסחר גדל נוסדה לשם כך אגודת "השקד". למרות המצב, חלק מכורמי רחובות לא ויתרו על חלומם הישן והחליטו להקים ברחובות יקב עצמאי.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה, הוכה ענף השקדים מכה ניצחת ע"י הזחל של חיפושית הקפנודיס. ענף השקד המשיך להתקיים, אבל בקנה מידה קטן יותר.

במקביל לירידה במעמדו של ענף הגפנים, ניטע ברחובות בשנת 1904 הפרדס הראשון על ידי האיכר מינקוב ואליו הצטרפו 4 פרדסנים, שלא התבססו על ההדרים כענף כלכלי. יחלפו עוד עשרים שנה לפני שההדרים יהפכו להיות הענף העיקרי ברחובות.

חסר רכיב