משה רכטמן

משה, בן חיה ויוסף רכטמן, נולד בשנת תרס"ב (1902) בירושלים. המשפחה עברה לרחובות בשנת תרע"א (1911). האב יוסף היה בעל דיליז'נס (הראשון ברחובות), והוא הוביל נוסעים בקו: רחובות, ראשון- לציון, יפו, ומאוחר יותר גם בקו: רחובות, רמלה, ירושלים. משה למד בבית הספר העממי ( כיום, ביה"ס ע"ש סמילנסקי).

בצעירותו עבד ביקב ברחובות כאחראי על מכון המים. לאחר שבגר בחר בדרך של אביו. בשנת 1927 הוא וששה בחורים נוספים קנו משאיות מעודפי הצבא הבריטי, קבעו ספסלים בארגזיהן, והחלו להסיע נוסעים ומשאות תמורת תשלום. הם קראו לעצמם בשם "הנהג". כך החלה התחבורה הציבורית הממונעת ברחובות. לימים התאחדו עם קבוצות דומות ונוסדה חברת "דרום-יהודה", שמשה נמנה על מייסדיה.

משה היה זמן מה מנהל המוסך של החברה- "מוסך דרום". כנהג אוטובוס עבד זמן רב כנהג יחיד על קו תל-אביב - כפר מנחם (קיבוץ שנחשב באותה תקופה לישוב ספר, בשל הדרך המשובשת אליו והיותו בין ישובים ערביים עוינים). ל"דרום יהודה" באותה תקופה היו מוניות ששימשו לנסיעות מיוחדות, ובשעת הצורך נהג משה במונית. בנוסף נהג במשוריין, היה יוצא למקומות בהם היה חשש לתקיפות אלימות של הכנופיות, ולסיורים באזור לוודא שהדרך כשרה להסעת נוסעים.

בתיאום עם ה"הגנה" השתתף בהורדת מעפילים אל החוף והסעתם למקום מבטחים. כמו כן, קיבל ואסף ידיעות עבור ה"הגנה", ועל כך העיד ישראל אגמון סגן מפקד הש"י בדרום: "משה הביא ידיעות רבות וחשובות".

בצהרי יום שישי, י' באדר א' תש"ח (20.2.1948) נתבקש משה להחליף נהג על מנת להסיע במונית נסיעה פרטית לגדרה זוג נוסעים –ירחמיאל בן ר' ישראל מאיר שמילביץ וארוסתו דבורה ויינר בת יוסף בנימין השוחט ובודק מרחובות. בדרך, ליד הכפר הערבי מע'ר (מרר) (ליד אנדרטת הצנחנים היום) מול הכניסה לתל-נוף, רוצחים שפלים ארבו למונית, עצרו אותה אילצו את הנוסעים לצאת ורצחו אותם בדם קר. משה, ה"חתן והכלה" (שהיו אמורים להינשא לאחר פורים) נקברו יחד בבית העלמין הישן ברחובות (תר"ן).

מי היו הרוצחים חלוקות הדעות - יש הטוענים שהיו אילו ערבים לאומניים ויש הבטוחים שעשו זאת האנגלים. בכל מקרה משה הוכר כנפגע פעולות האיבה, ושמו הונצח במצבה שהוקמה בהר הרצל.