חסר רכיב

רבנים ראשיים ברחובות

בחירות, מינויים ואף התפטרות אחת

בשנותיה הראשונות נראה כי תושבי המושבה הסתדרו ללא מרות רבנית מרכזית ברחובות. לקראת בואו של הרב קוק לארץ ישראל, ארבעה ימים לפני הגעתו באונייה ליפו (כ"ד אייר תרס"ד, 9.5.1904 ), התקבל מכתב בוועד המושבה רחובות מאת יעקב גאלדמאן, סופרו ומזכירו של "בית הועד לעדת ישראל המאחדת אשכנזים וספרדים בעה"ק יפו תובב"א", ובו הוא מודיע כי - "ביום ו' שבוע זה יבוא כבוד הרב [קוק] שליט"א לחוף עירנו – הננו מתכבדים גם לתת בזה מכתבי הזמנה להזמין את נכבדי המושבה [רחובות] לקבלת הפנים של הרב [קוק] שליט"א".

עם הגעתו והתמנותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרבה של יפו והמושבות ביום כ"ח אייר תרס"ד (13.5.1904), קיבלו תושבי רחובות וראשיה את מרותו, והוא אכן הגיע מידי פעם למושבה, והדבר משתקף בתעודות השונות. במכתב מתאריך י"ג בתמוז תרס"ד (26.6.1904) מודיעים במכתב מראשון לציון כי הרב קוק נמצא במושבה לרגל בדיקת הכרמים מערלה וכלאיים וצפוי לסיים את ביקורו למחרת בצהריים, ומבקש הכותב: "על כן אודיעכם כי תשלחו עגלה ותקבלו את פניו כראוי והגון לאיש גדול ורם כמוהו...ותכינו לו מקום שקט להתארח וכו". בתאריך כ"א אדר ב' תרס"ח (24.3.1908) מפרסם ועד המושבה מודעה בזו הלשון:" מתכבדים אנחנו להודיע לכל בני המושבה כי הראב"ד [ראש בית הדין] שליט"א מיפו [הכוונה לרב קוק] בא למושבתנו, וכל מי שיש לו טענות ותביעות לועד המושבה יבוא ויציע את תביעתו לפני הראב"ד שיחיה". גם כן בעניין פניית הרב קוק בתלונה על חילול שבת במושבה בשירות הדואר ונסיעת אנשים ברכבת בשבת, התקיים דיון בוועד המושבה בתאריך ט"ז סיון תרפ"א (22.6.1921) ובו הוחלט: "להשיב לו שידוע לנו בטח שלא מחלקים ולא מקבלים בהפוסתה [דואר] שום קורספונדיץ ושהיא סגורה ביום השבת...ומה שנוגע לנסיעה ברכבת ביום השבת הננו מקבלים עלינו להזהיר להקהל בכל מיני אזהרות שלא יהינו לחלל את השבת ושלא ירשה שום בן המושבה לעצמו לנסוע ברכבת ביום השבת".

עם השנים וגידול האוכלוסייה במושבה, ניכרת תחילתה של פעילות של רבנים בעדות השונות, אך אין הליך שבו נקבע רב ראשי למושבה. בדוחות הכספיים של המושבה עד לתאריך 31.12.1927 ישנו סעיף (ו) של הוצאה עבור פקידים דתיים, אך לא כלולה בו הוצאה עבור רב. רק בדו"ח ההוצאות השנתי 1.1.1928 – 31.12.1928 מופיעה לראשונה בסעיף (23) "פקידים דתיים" הוצאה עבור - "משכורת לרב שטינמן". עובדה זו מצביעה על תחילת כהונתו של הרב שטינמן לכל המוקדם בחודש טבת תרפ"ח (1.1.1928).

הרב צבי שטיינמן נולד בשנת 1864 בעיירה לבדוב אשר בליטא. הוא למד בישיבת וולוז'ין והוסמך לרבנות ע"י הנצי"ב – רבי נפתלי צבי יהודה ברלין. עלה לא"י בסוף שנת תרפ"ה (1925). כיהן זמן קצר כרבה של יבנאל, ומשלא קיבל את שכרו כמובטח שב לתל אביב. לרחובות הגיע בהמלצתם של הרבנים ר' איסר זלמן מלצר שהיה ראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים, (שהיה גם מחותנו) והרב קוק שהיה רבה הראשי של ארץ ישראל, ולמעשה משנת תרפ"ח מופיע בצמוד לשמו של הרב שטינמן התואר "הרב דמתא" – רב המקום. בתאריך י"ג תשרי תרפ"ט (27.9.1928) נערכה אסיפת עם פומבית שזומנה ע"י המועצה המקומית רחובות - "בקשר עם המאורעות של יום הכפורים על יד הכותל המערבי", וכמצוין בפרוטוקול האסיפה- "ליושב ראש נבחר הרב דמתא שטינמן". בתאריך כ"ו ניסן תרפ"ט (6.5.1929) בתגובה לפנייתו של הרב שטינמן למועצה בדבר חילול שבת במושבה, מחליטה המועצה על תשובה לרב שטינמן בזו הלשון: "שכבר השתדלנו לפעול בנידון זה, ולא עלה בידינו. הננו מייעצים לו לפנות בנידון זה להרבנות הראשית ומצדנו מוכנים לעזור לו בכל האפשר בידינו". התגובה נראית כמו – אתה מקבל משכורת בשביל זה, תטפל אתה בעניין, ולא כפי שהוועד ענה לרב קוק 8 שנים לפני כן. למרות הכתוב בדו"ח ההוצאות של המועצה המקומית על דבר "משכורת" לרב שטינמן, ככל הנראה שכרו היה מורכב בעיקר מהכנסות מזדמנות של פעילות הרב, כגון עריכת חופות, השגחה וכשרות וכו', זאת בעקבות מכתב מאת הרב קוק, שכיהן כבר כרב הראשי לארץ ישראל, אל המועצה המקומית ברחובות בתאריך כ"ט לחודש טבת תרצ"ג (27.1.1932), ובו הוא מציין כי - "מצבו של הרב דמתא הרב הגאון ר' צבי שטינמן שליט"א בעדתם הוא דחוק מאוד והתקציב המצומצם אי אפשר שיספיק לו ובפרט מסבות צדדיות שמזדמנות לו לפרקים, ונוסף לזה שהמקורות אינם בטוחים ואינם די מכובדים". בהמשך המכתב מבקש הרב קוק "שיקציבו בעד הרב דמתא תקציב רשמי לפחות עשר לא"י לחודש, אחרי הרשמיות מצד כ' נעשה בלי נדר גם אנחנו מצדנו להשפיע על הממשלה לאשר את התקציב הזה".

הרב צבי שטיימן

הרב צבי שטיימן

בשמיטה של שנת תרצ"ח נודע לרב שטינמן כי נעשות הכנות לקראת ט"ו בשבט לנטיעת עצי נוי ברחבי העיר. לאור זאת כתב הרב אל חברי המועצה מכתב ארוך ומפורט בתאריך י"ד שבט תרצ"ח (16.1.1938), יום לפני ט"ו בשבט, ומזכיר להם כי בפגישתם בט"ו טבת, חודש לפני כן, הוא הסביר להם שנטיעה של עצי נוי שאין בהם "בסיס חיות אסורה בשביעית". הרב שטינמן מצטט במכתבו את דברי הרב קוק ז"ל, "...ידע כבודו כי כללתי כלל גדול שההיתר נאמר על כל מה שנוגע לעיקר תיקון וקיום המושבות, וכל מה שהוא לשם הרחבה, אינו בכלל". והוא מסיים את מכתבו במילים: "ועל כן חוב קדוש על מנהלי המועצה לעמוד נגד אלה הרוצים דווקא לנטוע ולעבור על מצות התורה באופן פומבי....והשם הטוב יחיינו ויעזרנו לפאר את רחובות מושבתנו בעצים ופרחים בצדי הדרכים בכלות השנה השביעית ונזכה לברכת "ונושבתם לבטח בארצכם".

ניצנים ראשונים בדבר ניסיונות להביא רב ראשי חדש במקומו של הרב שטינמן עקב חולשתו, מופיעים בבקשת התקציב שהגישה המועצה הדתית אל המועצה המקומית לשנת 1946/1947 ובו נאמר: "במשכורתם של הרבנים לא בא כל שינוי, אבל לעומת זאת אנו מציעים משכרת של 600 לא"י לשנה הכולל את התוספת יוקר עבור רב חדש, כי מפאת חולשתו הפיזית של הגאון מרן צ. שטינמן שליט"א יש הכרח למנות רב אשר יתאים לתפקידו מכל הבחינות".

בתאריך כ"ז אדר תש"א (26.3.1941) בעקבות קיצוץ בשכרו בגובה 11%, פונה הרב שטינמן לחברי המועצה המקומית במכתב מפורט על מצבו הכלכלי הקשה ובו הוא מפרט את עלויות שכר הדירה, המצרכים במכולת כגון חמאה, גבינה, עגבניות וכו' וכן חלות לשבת, "משקל החלה אוקיא חסר 25 – 30 גרם והמחיר 15 מיל, המחיר עולה והחלה מתקטנת". יש לו הוצאות רפואיות, "בגיל של התמוטטות הגוף צריכים חיזוק במזונות וגם ברפואות". בהיות שכרו של הרב מורכב ממשכורת קבועה ומהכנסה "מזדמנת" כגון עריכת חופות, מתאונן הרב " ובנוגע להכנסה צדדית, אפשר לומר שמזמן תקופת "המעפילים" אין ערך חשוב להכנסת הנישואין שהולכת ופוחתת, יש חלק גדול שאינם משלמים כלום ומסתפקים בטענת "אין לי" ובטענת "וכי מה יעשה העני, היתכן שלא יתנו לו להתחתן כלל?". ומסכם הרב את מכתבו בבקשה: "ובכן אחים יקרים הבו עצה לטובה, להטיב את מצבי שלא נתרופף אני וזוגתי תחיה". על גבי המכתב נוספה בכתב יד תשובת המועצה: "לענות שאין באפשרותנו".

מצבו הרפואי של הרב שטינמן הלך והתדרדר ועל רקע זה מתחילים ניסיונות להחליפו ברב אחר. הרב הראשי לישראל הרב הרצוג נקרא להתערבות בנעשה ובתאריך א' אלול תש"ג (2.9.1943) הוא מזמין את ראש המועצה יהודה גורודיסקי לפגישה "לשם שיחה רצינית בענין הרבנות ברחובות", ובתאריך כ"ג תשרי תש"ה (17.10.1944) הוא מזמין את הרב שטינמן ואת יו"ר המועצה יהודה גורודיסקי לפגישה משותפת בביתו. בראש המכתבים מתנוססת הכתובת: "המשרד הפרטי של הרב הראשי לארץ-ישראל".

נראה שניסיונות אלו התגברו עם הזמן ובתאריך כ"ה מרחשוון תש"ז (19.11.1946), על רקע שמועות שנפוצו כי עוד מעט הוא יוחלף, כותב הרב שטינמן אל המועצה: "...על כן הנני מוצא לנחוץ להודיע.....שכל זמן שלא יבואו עמי בדברים לסידור העניין השייך למצבי, ושלא ימלאו את דרישותי בקשר לזה אופן היותר טוב, ושהחלטתי כזאת לא תאושר בהסכמתי וברצוני הטוב, הנני מבקש מכולם, לא לדבר על איזה אדם מסויים בעניין הרבנות עד שלא יקבל הסכמתי בכתיבתי ובחתימתי." ומשמועות למכתבים רשמיים. בתאריך ב' כסלו תש"ז (25.11.1946) כותב הרב המאירי מהוועד הלאומי לכנסת ישראל אל בן ציון הורביץ נשיא (ראש) המועצה המקומית רחובות: "בהמשך למכתבי הקודם בנדון קבלת רב למושבת רחובות, לאחרי שהרב ר' צבי שטינמן עובר לפנסיה, הנני מודיע לכם בזה כי לפי דעתי המועמד הרצוי ביותר למושבתכם מרבני ירושלים הוא המועמד הרב ר' מרדכי יהודה ליב זק"ש...".

בתאריך כ"ב כסלו תש"ז (15.12.1946) כותב הרב שטינמן מכתב מדם לבו אל חברי המועצה המקומית:
"כפי ששמעתי היתה שיחה של דו"ח בישיבתם והזכירו שאני בתור רב דמתא רחובות הסכמתי להביא רב חדש. הנני מוכרח להודיע אחרי שכבר הגשתי מחאה גלויה בעניין זה לפני איזה ימים. והנני שונֶה עוד פעם שאני עומד וצווח שאני אינני מסכים בשום אופן לקבל רב במקומי, יש בזה עניין של "לקצר שנות חיי" שהקב"ה מזכה אותי בחסדו הגדול. החסרונות שחסרים באיזו עניינים, אשתדל למלאתם ולהשלימם ע"י עזרת רבני תל אביב. ב"ה אני מרגיש שמצב בריאותי הוטב. ואני שונה עוד פעם שלא הסכמתי ואינני להסכים דבר כזה שיגרשו וירחיקו ממשרתו רב ישיש החי במלוא חושיו ביושר ובצדק".

המאבק של הרב שטינמן על משרתו כרב ראשי לרחובות קיבל תפנית לכיוון סכסוך עבודה בו מנסים לפטרו ולנשלו מזכויותיו. הרב פנה לעזרתו של הוועד-הפועל שליד המועצה המקומית וקיבל את תמיכתו, אשר הודיע לרב בתאריך כ"ט כסלו תש"ז (22.12.1946) "שאין בכוונתו, חס וחלילה, לפגוע בפרנסתו וכבודו", והורה למועצה הדתית לבוא עם הרב בדברים ולהגיע עמו להסכמה בעניין זכויותיו -"ושלא תהיה כל התנגדות מצדו לבחירת רב למושבה". נראה שהמשא ומתן עם המועצה הדתית לא עלה יפה ובתאריך ו' טבת תש"ז (30.12.1946) כותב הרב למועצה הדתית כי בפגישה האחרונה עמם "מצאו אחדים מהחברים ללחוץ עלי להסכים למנוי רב במקומי ולא נזהרו מבטויים שאינם מתאימים עם עדינות הדיבור ועם המציאות שאין לפי רצוני וכבודי לענות עליהם", ועל כן הוא פונה שוב לוועד הפועל על מנת להיפגש עמם. במקביל באותו יום מוציאה מועצת סניף הפועל המזרחי ברחובות מכתב אל המועצה המקומית ובו דרישה חד-משמעית "שאנו עומדים בכל תוקף על דרישתנו להעלות את בחירת הרב על סדר היום בישיבה הבאה". והם גם מודיעים כי המועמד שלהם לרב הראשי הוא הרב צבי יהודה מלצר מפרדס חנה.
חודש ימים לאחר מכן, בתאריך ה' שבט תש"ז (30.1.1947) נפטר הרב שטינמן בגיל 82 , עדיין בתפקידו כרב הראשי של רחובות.

תהליך הבחירה הרשמי של רב ראשי לרחובות החל מיד עם פטירתו של הרב שטינמן ובתאריך כ"ו שבט תש"ז (21.2.1947) התפרסמה מודעה בעיתון "הצופה" בה מצוין הרכב הגוף הבוחר עפ"י בתי הכנסת בעיר. בתאריך י"ג אדר תש"ז (5.3.1947) שלח ב' הורביץ יו"ר ועד הקהילה (יו"ר הגוף הבוחר) מכתב לכל חברי הגוף הבוחר ובו הוא מציין כי ישנם שני מועמדים למשרת "הרב דמתא ברחובות, הרב צבי יהודה מלצר והרב יהודה ליב זק"ש. יום הבחירות נקבע ל – כ"ו אדר תש"ז". גם אל הוועד הלאומי ליהודי א"י יצאה הודעה כי הבחירות תתקיימנה ביום שלישי כ"ו אדר תש"ז, בשעה שמונה בערב באולם המועצה המקומית.

הרכב הגוף הבוחר היה:
בית הכנסת הגדול 3 צירים
בית הכנסת שונה הלכות 3 צירים
בית הכנסת המרכזי בשעריים 1 ציר
בית כנסת ע"ש גרשון ויצמן 1 ציר
בית כנסת של עולי רומניה 1 ציר
בית כנסת של הפועל המזרחי 1 ציר
בית כנסת של תלמוד תורה 1 ציר

בתאריך כ"ח באדר תש"ז (20.3.1947) נשלח מכתב לרב מלצר בפרדס חנה ובו כתב בן ציון הורביץ, יו"ר ועד הקהילה: "הננו שמחים להודיע בזה לכבודו שבבחירות אשר נתקיימו אור ליום ד', כ"ז אדר תש"ז, כבודו נבחר כרבה הראשי של מושבתנו רחובות.....והננו מאחלים לכבודו ולכולנו שבימי כהונתו תפרח ותשגשג מושבתנו ותהיה לעיר ואם בישראל, ונזכה לגאולה שלמה". גם שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, שלחו את ברכתם למועצה לכבוד הבחירה.

האישור הפורמלי לתחילת כהונתו של הרב מלצר כרבה הראשי של רחובות ניתן ע"י הרבנות הראשית לארץ ישראל והוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל החל מתאריך ד' ניסן תש"ז (25.3.1947).

הרב צבי יהודה מלצר נולד במיר שבבלארוס לביילה-הינדה ולרב איסר זלמן מלצר והתחנך אצל אביו. בבחרותו שימש מספר שנים כרב בישיבת "קלצק" אצל אביו והעביר שיחות מוסר. בשנת תרפ"ה (1925) עלה עם אביו לארץ ישראל. לאחר נישואיו למד בישיבת "היכל התלמוד" בתל אביב. לימד בישיבה הקטנה של ישיבת עץ חיים בירושלים, ולאחר מכן בישיבת תל אביב. בשנת תרצ"ו (1936) נבחר לרבה של פרדס חנה. בתקופת רבנותו בפרדס חנה ייסד במושבה את ישיבת "קלצק", לזכר הישיבה המקורית בקלצק שבראשה עמד אביו. בשנת תש"ה (1945) יזם את הקמת "מדרשיית נעם" בפרדס חנה. הוא פנה אל ראשי ארגון הנוער "נוער המזרחי" (ראשי תיבות: נעם) והציע להם להקים במושבה ישיבה שתשלב לימודים כלליים.

טקס הכתרת הרב מלצר לרב הראשי לרחובות במעמד הרבנים הראשיים לארץ ישראל נערך בתאריך ו' תמוז תש"ז (24.6.1947) ב"בית האיכר" בשעה ארבע אחה"צ. הציבור התבקש לדייק עקב העוצר בדרכים.

עם היוודע בפרדס חנה דבר היבחרו של הרב מלצר לרבה הראשי של רחובות, נשלח אליו מכתב תודה והערכה מאת מנהל בית הספר הממלכתי בפרדס חנה. בין השאר כתב המנהל: "תקופת כהונתו בפרדס חנה תרשם בתולדות בית הספר כזמן שרבה של פרדס חנה הצליח לטפח במוסד ובחניכיו את רגש הכבוד למסורת העברית ולהשפיע באמצעות הסברה חודרת ללבם של החניכים וליצירת יחס נכון מצדם אל ערכי היהדות".
עם בואו לרחובות פנה הרב מלצר לוועד הקהילה ולרבנות הראשית לארץ ישראל וביקש להקים בית דין בראשותו. בתאריך ב' תמוז תש"ז (20.6.1947) התקבלה תשובה מהרבנות הראשית לא"י בחתימת הרב הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, המאשרת את הקמת בית הדין עם הרבנים יהושע שלמה קרומר ומאיר מזרחי ובראשם אב בית הדין הרב מלצר. בהמשך העביר הרב מלצר מפרדס חנה לרחובות את ישיבת קלצק שבראשותו, ובשנת תשי"ד פתח לצדה את "ישיבת הדרום". במסגרת "ישיבת הדרום" הקים הרב מלצר סמינר למורים. כמו כן, היה מראשוני הוגי רעיון ה"הסדר". תלמידי הסמינר ברחובות היו הראשונים ששירתו בצבא במסגרת ה"הסדר".

הרב צבי יהודה מלצר
הרב צבי יהודה מלצר

כהונתו של הרב מלצר לא ארכה שנים רבות. בתחילת שנת תשי"א (ספטמבר 1950 ) ביקש הרב מלצר להתפטר מתפקידו, זאת מנימוקים שונים וביניהם מצב בריאותו, אך לאחר לחץ ציבורי הוא נאות לחזור בו ולהמשיך בתפקידו. עם זאת, בתאריך י"ט אדר א' תשי"א (25.2.1951) שלח הרב מלצר מכתב למועצה הדתית בו הוא מודיע על התפטרותו מתפקיד הרב הראשי לרחובות, ועל כך שבתאריך כ"ד אדר ב' תשי"א (1.4.1951) הוא מתכוון להפסיק מלמלא את תפקידו זה. ראש העיר רחובות, בן ציון הורביץ עוד ניסה לפנות אל הרב מלצר במכתב בשם מועצת העיר אך ללא הועיל, ובתאריך האמור הפסיק הרב מלצר מלמלא תפקיד כל שהוא ברבנות ברחובות.

מספר ימים לפני הפסקת עבודתו של הרב מלצר, בתאריך י"ח אדר ב' תשי"א (26.3.1951), פנתה המועצה הדתית אל עיריית רחובות וביקשה את אישורה למיניו של הרב אלימלך בר-שאול כממלא מקומו של הרב מלצר כרב הראשי לרחובות.

ככל הנראה, נעשו ניסיונות ע"י פעילים מפלגתיים בעירייה למנות את הרב מאיר מזרחי כממלא מקומו של הרב מלצר, אך הרב מזרחי דחה ניסיונות אלה ובמכתב לעיריית רחובות, בתאריך כ"ב אייר תשי"א (28.5.1951), הוא מציין כי אינו רוצה ואיננו יכול לקבל הצעה כזאת "וזה לא בא בחשבון כלל". כמו כן הוא מוסיף : "אני מוצא לי לחובה להעיר את תשומת לבכם כי הצעות לתפקידים רבניים צריכים לבוא רק ע"י המועצה הדתית המוסמכת לטפל בעניינים אלה", ובהמשך המכתב הוא מציין כי הוא תומך בבחירתו של הרב בר-שאול.

מכיוון שמשרד הדתות עדיין לא פרסם תקנות מחייבות לבחירת רבני עיר, הודיעה עיריית רחובות למשרד הדתות בתאריך כ"ח אייר תשי"א (3.6.1951) כי - "החליטה ברוב של 13 (מתוך 15) לאשר את הצעת המועצה הדתית שהרב בר-שאול ימלא את התפקיד הרבני שהתפנה וזה עד שתתפרסמנה התקנות ונוכל לבחור רב לרחובות באופן קבוע וכדרוש עפ"י החוק". כעבור יומיים התקבלה תשובתם של הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, שקיבלו את הודעת עיריית רחובות בדבר מינויו של הרב בר-שאול והם "שמחים לאשר את המינוי החשוב הזה לתקופה של ששה חודשים מהיום...". במקביל הוציא שר הדתות, הרב יהודה לייב הכהן מימון מכתב ובו הוא "מדגיש פעם נוספת ומצטער שהבחירה נעשתה לא בהתאם לתקנון הבחירות שהוקבע, אבל אחרי שהוברר לנו שהבחירה היא רק זמנית, אני מאשר את המינוי של הרב בר-שאול למשך ששה חודשים".

בחודש שבט תשי"ב החלה ההערכות לבחירת רב ראשי לרחובות במשרה קבועה. בתאריך י"ג שבט (11.1.1952) שלחה עיריית רחובות למשרד הדתות את רשימת נציגיה ונציגי המועצה הדתית, 27 במספר, לגוף הבוחר וביקשה את אישורו. בתאריך כ"א בשבט (17.2.1952) התכנס הגוף הבוחר וקבע את מפתח החלוקה של נציגי בתי הכנסת שיצורפו לגוף הבוחר, 27 במספר, סה"כ 54 חברים בגוף הבוחר.
בתאריך כ"ב ניסן תשי"ב (17.4.1952) בשעה 19:00 התכנס הגוף הבוחר ונציגי הרבנות הראשית ב"בית האיכר" והחליטו כי באין מועמד נוסף מלבד הרב בר-שאול, לקיים בחירה גלויה ולא חשאית, ואכן כל הגוף הבוחר בחר בהצבעה גלויה ברב אלימלך בר-שאול פה-אחד לרב הראשי לרחובות. עוד צוין במעמד זה כי "בחירה זאת היא הראשונה במדינת ישראל המתקיימת בהתאם לחוקה".

הרב אלימלך בר-שאול נולד בשנת תרע"ג (1913) בירושלים למשפחת שאולזון, וגדל בשכונת קריית משה בעיר. למד בישיבת עץ חיים ובישיבת חברון והתקרב לראי"ה קוק. בשנת תש"ג נבחר להיות הרב של שדה יעקב ובשנת תש"ט עבר לרחובות ללמד בישיבת קלצק, שהתאחדה מאוחר יותר ל"ישיבת הדרום". לרחובות הגיעו עמו גם כמה מתלמידיו מישיבת חברון.

לאחר שנבחר לרבה הראשי של רחובות פעל לחיזוק היהדות בעיר, ובפרט שמירתה הציבורית של השבת, יצר סביבו חוג של זוגות צעירים ויזם את הקמתו של בניין הרבנות ברחוב גולדברג. לימד בישיבת כרם ביבנה ובישיבת הדרום. כיהן כחבר בוועדה לענייני חינוך של הרבנות הראשית ועסק רבות בענייני חינוך.
הרב בר-שאול דרש מהעירייה להעמיד לרשותו דירה מרווחת יותר שתתאים לצרכיו, בה יהיה מקום לארח אנשים. נראה כי בעיה זו נפתרה עם הזמן.
בתאריך י' מרחשון תשכ"ה (16.10.1964) נפטר הרב בר-שאול באופן פתאומי בהיותו בן 51 שנים. משך כהונתו כרבה הראשי של רחובות היה 13 שנה. הרב בר-שאול הובא לקבורה ברחובות.

הרב אלימלך בר-שאול

במשך כ – 4 שנים לא היה רב ראשי לעיר רחובות ובחודש מרחשון תשכ"ח (נובמבר 1968) נבחר הרב שלמה הכהן קוק לרבה הראשי של רחובות.

הרב שלמה זלמן קוק נולד בבית מנדלבאום שבירושלים לרחל, בתו של הרב שמחה מנדלבוים, ולרב רפאל קוק (בן אחיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק), שכיהן לימים כרבה של טבריה. הוא למד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ולאחר מכן בישיבת חברון בירושלים. בגיל שש עשרה הצטרף ל"הגנה", ובעודו תלמיד בן שמונה עשרה היה בין ראשוני המגינים. במשך תקופה מסוימת שימש כר"מ בישיבת עץ חיים במונטרה בשווייץ. הרב שלמה קוק נשא לאישה את יהודית, בתו של הרב דב כ"ץ. לאחר נישואיו שהה במשך שלוש שנים בעיר רמסגייט שבאנגליה, וכיהן בה כראש ישיבה בבית המדרש לרבנים ומורים. בשנת תשי"ח התמנה כרב צבאי של מחוז ירושלים ושימש בתפקיד במשך שבע שנים. למד דיינות, ובשנת תשכ"ה (1965) התמנה לדיין בבית הדין הרבני בתל אביב. בחודש מרחשון תשכ"ח (נובמבר 1967) התמנה כרב הראשי ואב"ד רחובות. הרב שלמה קוק התחבב מהר מאוד על תושבי רחובות, דתיים וחילוניים, בזכות אישיותו הכובשת והמרשימה.

בתחילת כהונתו התגורר הרב שלמה קוק בקרית "ישמח משה" שליד קריית אונו ועשה את דרכו מידי יום לרחובות וחזרה, כאשר בשבתות וחגים הוא נעדר מהעיר. בתאריך י"ג אב תשכ"ח (7.8.1968) פנתה המועצה הדתית ברחובות לשר הפנים, משה חיים שפירא, והציגה בפניו את המצב "שאין רב העיר יכול לגור בקביעות בעיר ולשהות בה בשבתות ומועדי ישראל גורם סבל רב לתושבי העיר ולעניינים הדתיים והנו בלתי נסבל. בכדי לפתור בעיה זו אחת ולתמיד הרינו מציעים כי משרד הפנים יתן עזרה תקציבית ומענק מתאים למטרת רכישת דירה לרב". הסכום שהתבקש היה 90,000 לירות. לרשות הרב קוק הועמד בית ברחוב י.ל.פרץ וכך יכול היה להיות נוכח בעיר בכל עת.

הרב שלמה זלמן קוק

הרב שלמה זלמן קוק

בתאריך כ"ח כסלו תשל"ב (16.12.1971), בחג החנוכה, שבו הרב שלמה קוק ורעייתו עם שלושה מילדיהם ונוסע נוסף במכוניתם מירושלים לרחובות. במפגש מסילת הרכבת בכביש חולדה ארעה התנגשות בין מכוניתם לרכבת. הרב, רעייתו ושנים מילדיהם וכן הנוסע הנוסף נהרגו. הניצולה היחידה הייתה בתם הקטנה יוכבד, שהייתה אז בת עשר. לפני ההלוויה נערכו דיונים היכן לקבור את ההרוגים - במקום מגוריהם רחובות או בסמוך לקבר אביו בטבריה. לבסוף הוחלט, על פי בקשת חותנו הרב דב כ"ץ, לקברם בירושלים, עיר הולדתו. בני הזוג ובניהם מנחם-דן ונחמן-נתן נקברו בקבר משותף בחלקת הנביאים שבהר הזיתים, בסמיכות לרבים מבני משפחתם. לימים התגלתה צוואתו של הרב שלמה קוק ובה נכתב שהוא מבקש לקברו בהר הזיתים, כפי שאכן נעשה.כעבור שנתיים, בתאריך ז' מרחשון תשל"ג (15.10.1972) נבחר הרב שמחה קוק, אחיו הצעיר של הרב שלמה קוק, לרב הראשי לרחובות, משרה שבה הוא מכהן עד היום (2019).

הרב שמחה קוק

הרב שמחה קוק


לקובץ המלא, כולל הערות שוליים ותצלומים - כאן

חקר וכתב - ד"ר יואל פיקסלר
חסר רכיב