חסר רכיב

משפחת ביאליק

טובה בת זליג פישל לוי נולדה בלודז', פולין, ב - 1864, עלתה ב - 1909, תאריך פטירה ג' תשרי תרצ"ט (28.9.1938 )
אברהם יצחק ביאליק בן ברוך אשר נולד בוורשה, פולין ב- 1860, עלה ב - 1909, תאריך פטירה ט"ז חשוון, תרפ"ז ( 24.10.26 )

אברהם יצחק ביאליק וטובה עזבו את לודז' בפולין, בה נישאו 20 שנה קודם לכן, והגיעו למושבה רחובות בשנת תרס"ט (1909) בגיל מבוגר יחסית. לזוג לא היו ילדים.

בהגיעם למושבה, טויבא כבר היתה בת 45 ובעלה אברהם בן 49, ולמרות גילם המבוגר עזבו את ביתם והשאירו את קרוביהם מאחור.
מה הביאם לארץ ? האם רוח הציונות ? האם הרצון להתחיל בחיים חדשים בארץ הקודש, מתוך אמונה חזקה כי מקומם כאן בארץ ישראל ? כנראה גם וגם.

אברהם ביאליק רכש ב- 1913 מגרש בן 1.7 דונם ממרדכי מקוב, ברחוב אחד העם (שנקרא אז הרחוב החדש) פינת רחוב ויצמן, שגבל עם כרמו של לוין אפשטיין. כבר בעת הרכישה, כדי לאפשר בעתיד פתיחתו של רחוב שלימים ייקרא רחוב ויצמן, התחייב ביאליק בפני ועד המושבה כי ישאיר 3 מטר פנויים, מצפון למגרש ולכל רוחבו, וכך גם לוין אפשטיין כדי להרחיב את הדרך העוברת בגבולו הצפוני של המגרש. בינתיים ניתנה לו הרשות להקים גינת פרחים ואילנות סרק עד אשר יועבר השטח לטובת הציבור.

אברהם בנה בית בן שני חדרים גדולים, ולידו מבנה קטן העשוי בחלקו מעץ. אין אנו יודעים במה עסק אברהם בשנים הראשונות לבואו למושבה. על פי רישומים שנמצאו בארכיון רחובות, בשנת 1915 אשתו היתה שותפה לקבוצה של אנשים שהשקיעו כספם בחלקת כרם שעובדה בידי אחרים.

בשנת 1918, ואולי עוד קודם לכן, פתח את בית החרושת למשקאות קלים- גזוז וסודה, הראשון במושבה.

בשנת 1923 כשמלאו לאברהם 63 שנה, גיל מופלג במונחי אותם ימים, פנה לאשתו טויבא, שעזרה לו בעבודתו בביהח"ר, ושטח בפניה את קשייו: כוחי כבר אינו במותני, והעבודה הולכת ורבה ודרושה לי עזרה בניהול ביהח"ר. מוטלת עלי עבודה רבה ובתחומים רבים: הכנת מים רכים לתעשיית הגזוז, החזקת המכונות והפעלתן, הכנת מגוון התמציות, בטעמים השונים, מילוי הבקבוקים, העמסה ופריקה של הסחורה על העגלה, ושיווק המשקאות וחלוקתם. בנוסף לכל אלה, ניהול החשבונות והכספים.
טויבא ענתה לדברי בעלה האהוב: "אולי אבקש את אחותי הגרה בפולין כי תשלח אלינו את אחד מילדיה הבוגרים שיבוא לרחובות ויעזור לך בניהול ביהח"ר ? ". שמע אברהם וענה:
" רעיון טוב, מדוע איפוא לא תיסעי לאחותך ותדברי אל לבה". נסעה טויבא לאחותה הגרה בלודז' שבפולין וביקשה אותה כי תשלח להם לעזרה את בנה יוסף, שזה עתה מלאו לו 19 שנים. ועוד הוסיפה: "הרי יודעת את כי זוג ערירי אנחנו וילדים אין לנו, והבן שיבוא לעזרתנו, ברבות הימים, יירש אותנו". פייגה, האחות נענתה לבקשתה של טויבא, לא לפני ששאלה את בנה יוסף האם ברצונו לעלות לא"י. הבן שהיה חבר בתנועת "החלוץ" שמח על ההזדמנות לעזוב את בית הוריו ולעלות עם חבריו לא"י, השיב בחיוב. אביו של יוסף, שהיה בעל ערכים ציוניים, ואף תרם כספים לתמיכה בחלוצים העולים לארץ ישראל, ראה זאת בעין יפה. וכך, בשנת 1923 עלה ארצה יוסף, בן למשפחת וישליצקי, ונימנה עם קבוצת החלוצים שסללו את כביש תל אביב- הרצליה. שנה מאוחר יותר הגיע לרחובות לסייע בידי דודתו טויבא ובעלה אברהם, בניהול ביהח"ר. לימים, הקים את משפחתו ברחובות.

אברהם יצחק ביאליק נפטר בתרפ"ז (1926) ונקבר ברחובות ואשתו טובה נפטרה בתרצ"ט (1938) ונקברה ברחובות.
לסיפור המלא על משפחת ביאליק – כאן
חסר רכיב