משפחת דניאלי (דנילביץ')
יהודה לייב דנילביץ (דניאלי) נולד במנסביץ, בלורוסיה, עלה ב - 1889
אסתר-רושל (רשה) – לבית סקר נולדה במנסביץ, בלורוסיה, עלתה ב - 1891
צאצאים: 4 בנים ו- 5 בנות: נתנאל, פרידה, יצחק, מרים, רבקה, לאה, שלמה, מרדכי, יהודית
אגודת "מנוחה ונחלה", שברשותה כ-6000 דונם, חיפשה פועלים לעבודה. יהודה לייב התקבל לעבודה כ"שר הרכב" של החברה. היה עליו לדאוג לבעלי החיים ולכלי החקלאות שאותם היה צריך לספק לפועלים שעבדו בשטחי החברה. יהודה לייב היה אדם חרוץ, שעשה מלאכתו בנאמנות ובמסירות.
ב-1891 הכיר לייב, או כפי שכולם כינו אותו בשם לייבלה, את זו שעתידה הייתה להיות אשתו, את אסתר-רושל, או בקיצור רשה, בת למשפחת סקר שגם מוצאה מנסביץ, אותה עיר בבילורוסיה . הוא כתב מכתב בקשה לוועד וביקש רשות לשאת את רשה לאישה. חברי הוועד של המושבה הקפידו מאד על בחירת בני הזוג , שיהיו הגונים, ישרים וחרוצים. רשה עברה את ה"מבדק" והרשות ניתנה. החופה נערכה בראש חודש אלול תרנ"ב ( 1892) בנוה צדק, שם התגוררה משפחתה (אביה שלמה סקר הגיע לארץ עם שלושה מבניו ועם רשה בתו, פתח נגריה בנווה צדק וסיפק דלתות וחלונות למושבות שנבנו).
יש לציין שמרבית התושבים בתקופת העלייה הראשונה היו דתיים, חלקם קיצונים וחלקם ליברלים. רשה הייתה דתייה אבל ציונית. היא זו שדחפה את משפחתה לעזוב הכל ולעלות ארצה ב-1891. אמה ואחיותיה נשארו בנסביץ ,עד אשר הנגרייה שפתח אביה בנווה צדק התחילה לעבוד ולפרנס את המשפחה.
לאחר החתונה עבר הזוג לרחובות, כשנבנה בית "מנוחה ונחלה" ברחוב יעקב קיבלו חדר בבית, וכשהתרחבה המושבה קיבלו עוד חדר. 9 ילדים ילדה אסתר-רוחל, 4 בנים ו-5 בנות. הילדים עזרו ונתנו יד בפרנסת המשפחה. כולם הלכו לגן המושבה שנפתח, למדו בבית הספר העממי . מהכתובים אפשר ללמוד שתחילה הביא יהודה לייב מלמד דתי מהעיר העתיקה (לפי המלצת הרב קוק) ללמד את ילדיו לימודי קודש בלבד. מאוחר יותר נכנע ללחץ הציבורי ושלח את ילדיו לבית הספר היסודי שהוקם ברחובות.
את מרבית שנות נישואיהם עברו בבית "מנוחה ונחלה", שם נולדו וגדלו ילדיהם. רק בשנת 1920-1919 עברו להתגורר בביתם שנבנה ברחוב יעקב- היום גורודיסקי. את המגרש קנו ממאיר ענטין.
רשה היתה אמיצה והגנה בחירוף נפש על ביתה ובני ביתה. מאורעות תרפ"א בביתם הקבוע. בני המושבה נאספו בבית מקוב לפי דרישת מנהיגי המושבה, חששו מהתקפה של ערבים שיבואו מרמלה. סבתא לא עזבה את ביתה, החזיקה גרזן בידה ושמרה על ביתה. בביתה התארחו מבקרים רבים- הזואולוג ישראל אהרוני, עזרא דנין, אלישבע אשכול, גדעון מוסקוביץ ועוד.
יהודה לייב חלה ונפטר בן 54. הוא נקבר בירושלים בהר הזיתים. רשה נותרה לבד. בניה הבוגרים נתנו יד ועזרו.
הצאצאים:
נתנאל שלמד בירושלים בסמינר עזרא הוראה, גויס לצבא התורכי, נשלח
לאיסטנבול שם עבר קורס קצינים, חזר לארץ- הקים עסק בטבריה וגם משפחה.
באחרית ימיו בא להתגורר ברחובות עם אשתו שרה.
מרים לא נישאה עד יום מותה. הקימה ברחובות את הפוסטה – הדואר – וניהלה אותו מטעם המועצה בנאמנות רבה. יותר מאוחר הקימה את המרכזייה הבין-לאומית הראשונה בתל-אביב וקיבלה אות כבוד – מדליה מג'ורג' ה- 6 מלך אנגליה.
רבקה, הבת המוכשרת שלמדה בסמינר לוינסקי ביפו, נסעה ללמד בבלגיה, שם הכירה את גון כהן, בחור הולנדי, נישאה לו והם עלו ארצה. בגיל 40 נפטר גון מדלקת קרום הלב ורבקה נשארה אלמנה עד יום מותה.
לאה נישאה ליעקב הלפרין. הוא בא לרחובות לעזור בבניית בית החרושת לקרח של משפחת מילר – דניאלי. הוא ביקש ידה והם נישאו והקימו משפחה. לאה גרה בקרית מוצקין, והיא היחידה מהילדים שנקברה מחוץ לרחובות (כל היתר קבורים בבית הקברות תר"ן ברחובות).
יצחק, השלישי בילדים, גדל ברחובות. מגיל צעיר נמשך לסוסים. הוא היה מהשומרים הראשונים של בני רחובות, שומרים רוכבים. בתקופתו של אברהם בלומנפלד עבד עמו ושמר בכרמים ובמטעים. מאוחר יותר עבד עם יהושע חנקין. תפקידו היה להוריד את האריסים שישבו על האדמות שניקנו. בד בבד קנה פרדס, וטיפל בו באהבה רבה. הוא נשא לאישה את רבקה אליאש עולה מפולניה שהתיישבה ברחובות. קנה חלקת אדמה מאהרון אייזנברג ברחוב אייזנברג (של היום), ובנה עליה את ביתו, וכאן נולדו שלושת ילדיו (יהודה, עמוס ואילנה). עמוס גויס לחי"ש ולהגנה, היה בקורס מ"כים, יצא לפעולה בחופשת הפסח בתל-עריש ליד יפו, פעולה שנכשלה ועמוס לא חזר ממנה. גופתו לא נמצאה עד היום. זו הייתה מכה קשה להוריו, ויצחק הלך ודעך עד שנפטר.
יצחק דניאלי וזיידין שיצאו לחפש את גופתו של ד"ר מוסקוביץ שטבע במימי נחל מוסררה (אילון) הגועש. הם מצאו את גופתו במרחק רב ממקום הטביעה.
פרטים נוספים על ראשית המשפחה אפשר לקרוא בספר "מלכה ללא כתר" של עמוס דניאלי
כתבה: אילנה הדני (בתו של יצחק)