גבעת ברנר
בגרעין הקבוצה שהקימה את גבעת ברנר, היו שלושה עשר צעירים יוצאי ליטא, אשר הגיעו לרחובות בשנת 1926. כשמספר חברי הקבוצה התקרב לשלושים הם חכרו במושבה חמישה דונם למחנה. בראשית 1927 הצטרפה הקבוצה לקיבוץ עין-חרוד, וב-29 ליוני 1928 עלתה הקבוצה, שלא על דעת המוסדות המיישבים, על שטח של 200 ד' מדרום לרחובות, שנרכש מערביי זרנוגה ועקיר.
הקיבוץ נושא את שמו של הסופר חיים יוסף ברנר, שנרצח ביפו במאורעות תרפ"א (1921). בין ראשוני המייסדים יש למנות את החלוץ הראשון מן היהדות האיטלקית, חיים אנצו סרני, אשר הצטרף לקבוצה עוד בהיותה ברחובות, עם אשתו ובתו. קשריו עם יהודי איטליה סייעו לרכישת 1,000 דונם עבור הקיבוץ.
קבוצת "חירות", שעלתה מגרמניה בראשית 1929 והצטרפה לקיבוץ, הוציאה לו מוניטין בתנועה הציונית. בשנת 1930 הוקם בגבעה הבית הראשון, נקדחה הבאר הראשונה, הותקן חיבור אל רשת החשמל והונחו היסודות לעבודה החקלאית במקום.
הקיבוץ משך אליו גם את המשוררת ישע סטמפר, שעזבה את רחובות ועברה אל הקיבוץ. ממונה שימש, לפי בקשתה, להקמת בית הבראה ומרגוע, "בית ישע".
במשך שנים קלט הקיבוץ עולים רבים ושימש אכסניה לחברות נוער והכשרות, אשר יצאו מכאן להקמת יישובים חדשים. במלחמת העולם השנייה יצא חיים אנצו סירני אל מאחורי קווי האויב, כדי ליצור מגע עם היהודים. הוא נתפס ומצא את מותו במשרפות דכאו. בתקופת המאבק על עצמאות המדינה, שימש הקיבוץ כאחד מבסיסי הפלמ"ח. יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח, קבור בקיבוץ.
היום, קיבוץ גבעת ברנר הוא הקיבוץ הגדול ביותר בארץ, והוא ידוע גם בזכות מפעלי התעשייה הקיימים בו.
בספר היובל לקיבוץ תוארה העלייה לקרקע של החלוצים: "שיירה של הולכי רגל, פרשים אחדים על גבי חמורים וכמה עגלות עמוסות חלקי צריפים ואוהלים, סירי בישול, פרימוסים, מנורות נפט, שמיכות וכלי עבודה – יוצאת מהמושבה רחובות לעבר הגבעות בדרומה. עד הערב כבר עומדים על תלם מחנה אוהלים וצריף ראשון – ביתה החדש של פלוגת הקיבוץ המאוחד ברחובות".