מערכת החינוך ברחובות עד 1918/ד"ר עמיעד ברזנר– תקציר העבודה
לעבודה המלאה - כאן
החינוך ברחובות והמאבקים על דמותו הושפעו משלושה זרמים:
1. האידיאלים של "חובבי ציון", ששאפו להביא לשינוי בדימוי של היהודי הגלותי וליצור בארץ ישראל באמצעות המבוססת על עבודת האדמה
ומלאכה חברה של איכרים יהודים.
2. רבני ירושלים וחוגים חרדיים ברחובות, שהטיפו לקיים את החינוך היהודי המסורתי .3. קבוצה של "צעירי רחובות", שהתנגדה למשקל הרב יחסית, שהוקדש ללימודי הקודש ודרשה להגביר את חלקם של בלימודים הכלליים.
שמו של בית הספר: "בית הספר – תלמוד תורה" היה ניסיון להשיג פשרה בין החרדים לבין חובבי ציון. הכינוי "תלמוד תורה" נעלם ב-1905
עם הקמת "תלמוד תורה" נפרד.
בית הספר נפתח לאחר חג הפסח תרנ"ג במתכונת הדומה ל"חדר". הלימוד התבסס על סידורי התפילה בתרגום מעברית לאידיש. מאוחר יותר נוספו מורים שלימדו גם בעברית (בהגייה אשכנזי). בית הספר שוכן בתחילה בצריף הציבורי של רחובות (השלאש), לאחר מכן בצריף ברחוב בנימין.
בתרנ"ז הגיע לרחובות כמנהל בית ספר שמחה חיים ולקומיץ. המנהל החדש הנהיג שינויים מהותיים בבית הספר: העברית נלמדה בהגייה ספרדית, נוספו מקצועות כלליים, הונהגו טיולים והובאו מורים חדשים. חידושי ולקומיץ עוררו את התנגדותם של החוגים החרדים. בתרנ"ט ולקומיץ עזב את רחובות כדי ליישם את אידיאל החינוך שלו בחברת איכרים שלא התבססה על מטעים.
בתחילת תרנ"ט החליטו ארבעה מתושבי רחובות, שהתנגדו לחינוך שהיה נהוג בבית הספר, להקים "חדר". הם זכו לתמיכה של רבני ירושלים ושל יעקב ברוידא. מספר התלמידים ב"חדר" היה מועט ולאחר מספר שנים הוא התבטל.
לאחר עזיבתו של ולקומיץ נעשו ניסיונות להשיג מנהל בעל רמה אך הם נכשלו. בית הספר חזר ללמד לימודי קודש בלבד. ב-1900 נבנה לבית הספר על-ידי חברת "כרמל" בניין ברחוב יעקב וזכה לתמיכתה בתקציבו. בבית הספר התחילו גם ללמוד לימודי חשבון ובתרס"א אף בלימוד השפה
הערבית. בתרס"ב עלה לארץ ישראל אהרוני, שהיה תלמיד באוניברסיטה של פראג והוא בא לרחובות לשמש כמנהל בית הספר. בתקופתו עלתה רמת בית הספר, אך היותו קשור לחוגי צעירי רחובות הייתה למורת רוחם של החרדים וגם של חלק מתושבי רחובות המתונים. הלחצים הביאו להתפטרותו של אהרוני בתרס"ד. התפטרותו הביאה לניסיון של צעירי רחובות להקים בית ספר שישים את הדגש על לימודים כלליים. ניסיון זה נכשל.
ב-1904 הוקמה אגודת "שומרי תורה", ומטרתה הייתה לפעול לחיזוק החינוך המסורתי במושבות על-ידי הקמת "תלמודי תורה". באייר תרס"ה נחנך ברחובות בניין תלמוד תורה ברחוב בנימין ולמדו בו כ-20 תלמידים. הובטח שילמדו בו בעברית ואף לימודים כלליים אך בהמשך חזרה שפת האידיש והדגש היה על לימודי הקודש. תלמוד תורה, שהתחרה בבית הספר, עבר עליות וירידות אך הפך להיות לעובדה קיימת, שמשמעותה – החינוך מפוצל ברחובות. בית הספר, שהיה ללא מנהל וסבל מהחלפות תכופות של מורים נזקק לשינוי מהותי. בתחילת תרס"ה הובא לרחובות כמנהל יש"י אדלר ולפי דרישתו פוטרו כל המורים הוותיקים ונשכרו מורים חדשים. השינוי העמוק שהנהיג אדלר לא החזיק מעמד זמן רב. חלק מהמורים החדשים עזב לאחר שנה אחת ואדלר עצמו עבר בתרס"ז להיות מורה ביפו. רמת הלימודים בבית הספר הלכה וירדה.
ב-1908 עמד בית הספר בפני משבר תקציבי ופדגוגי חמור ופרנסיו סברו שאין ביכולת המושבה להתמודד עמו. בית הספר עבר לפיקוח של חברת עזרה, ששלחה אליו מורים, סייעה לו כספית ורמת הלימודים עלתה. בסוף 1913 עקב ההתנגדות שהתעוררה בארץ להחלטת חברת עזרה על לימוד בשפה הגרמנית בטכניון שעמד לקום הוצא בית הספר מפיקוח החברה. לבית הספר התמנה מנהל חדש יצחק יפה.
מלחמת העולם הראשונה הקשתה על בית הספר. מורים גויסו לצבא התורכי, מורים אחרים נחשבו לעריקים מהשרות בצבא והיה עליהם להסתתר. מספר התלמידים הלך ופחת. ב-1917 לאחר כניסת הצבא הבריטי לרחובות נתפס בניין בית הספר על-ידי הצבא. בתרע"ט עבר ביתהספר לרשות מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית.
הוקם בשנת 1902 בבית כצמן והתבסס על שיטת פרבל. הגננת הראשונה הייתה יהודית אייזנברג. החליפה אותה חנה שמרלינג. ב-1904 נבנה לגן על-ידי חברת "כרמל" בניין סמוך לבית הספר. בתחילת שנה זו החליפה אסתר קיפניס את חנה שמרלינג. מספר הילדים שלמדו בגן בתחילתו היה 24 וב-1904 הוא עלה ל-35.