חסר רכיב

המושבה במאורעות תרפ"ט

רקע
בירושלים היו שתי חמולות ערביות, שנאבקו על ההגמוניה בציבור הערבי בארץ. האחת, של החוסיניים בראשות המופתי, חאג' אמין אל חוסיני, והשנייה של חמולת הנאשאשיבים,שאף זכתה בבחירות לראשות עיריית ירושלים. המופתי חאג' אמין אל חוסיני, שמעמדו באותה תקופה היה בירידה, פתח בהסתה פרועה נגד הציונים, ובכך יצר כר פורה להתקפות על היישוב. לתפילת ערב יום הכיפורים 23.9.1928, הציבו היהודים מחיצה שהפרידה בין הגברים לנשים ברחבת הכותל. סגן מושל ירושלים, התנגד לכך בטענה, שזו הפרת הסטטוס קוו למקומות הקדושים מהתקופה העות'מאנית. למקומות הקדשים. היהודים מחו על כך בפני השלטונות, והמופתי ניצל את הדבר להסתה פרועה נגד היהודים, בטענה, שזה ניסיון השתלטות של יהודים על הר- הבית.

כעבור כמה חודשים, בט' באב תרפ"ט, נערכה הפגנה יהודית בעד זכות חופש הפולחן. למחרת התקיימה הפגנה ערבית גדולה, ברחבת הכותל המערבי, נקראו קריאות שטנה נגד היהודים ונקרעו ספרי תפילה. בימים הבאים, החלו ערבים מכפרי הסביבה, לנהור לירושלים כשחלקם חמושים. ביום שישי ה- 23 לאוגוסט 1929, בסיום דרשתו של המופתי, יצא המון משולהב לתקוף את השכונות היהודיות.

למחרת התפשטו המהומות בכל רחבי הארץ. בחברון נטבחו 67 גברים נשים וילדים. בצפת נפגע קשות הישוב היהודי. ההתקפות עברו לישובים קטנים ומבודדים, בהם כפר אוריה, הר-טוב, באר טוביה וחולדה שנאלצו לנטוש. הכוחות שעמדו לרשות השלטון הבריטי בארץ היו מעטים ולא הצליחו למנוע את מעשי הטבח והביזה. במאורעות תרפ"ט ,נהרגו 123 יהודים ונפצעו -339.

תרפ"ט במושבה
למודי ניסיון ממאורעות תרפ"א, החליטו במושבה להקדים תרופה למכה, ולהתכונן. לוועד הביטחון צורפו יששכר סיטקוב וי' יעקובזון, נרכש נשק, חודשו העמדות, שתי עמדות חדשות הוקמו, האחת על גבעה הסמוכה לשעריים , והשנייה בבית גורפינקל שעמד ברחוב הרצל פינת איזנברג. בכניסות לרחובות המושבה הוקמו מתרסים. הצעירים התאמנו בנשק. הקשר בין המושבה לישובים העבריים היה בידי נערים ונערות שהתאמנו באיתות בעזרת דגלים ופנסים. הקשרים הוצבו על גגו של סלוצקין שהוקם על גבעה הצופה אל הסביבה. פטרולים סיירו בתמידות במושבה. בביתו של משה סמילנסקי, מפקד ההגנה במושבה היו חמישים רובים שהתקבלו מהמשטרה הבריטית. הנשק היה מאוחסן בתוך ארגז נעול, אותו ניתן היה לפתוח רק בשעת חירום. בנוסף, היו במושבה עוד חמישים רובים, מקלע אחד ורימוני יד. רחובות קלטה נשים וילדים שהתפנו מישובי הסביבה. (1)

בימים הראשונים למאורעות, פטרלו סביב המושבה שוטרים ערבים רכובים, ובתוך המושבה, פטרל שוטר ערבי. כעבור מספר ימים עזבו השוטרים את המקום. בדרכים בין הישובים הערבים ניכרה תנועה ערה מהרגיל, בכפרים גברה התסיסה נגד היהודים, הגיעו שמועות על כוונת צעירים מיפו לתקוף את המושבה. אולם רחובות לא הותקפה במאורעות תרפ"ט, ועם זאת נפגעה כלכלית.

כך מתאר אדם בשם ישראל, כתב העיתון דבר, את המצב ברחובות בסיום המאורעות : "... כששקטו הרוחות, נעשה הבציר כולו במאה אחוז ידיים עבריות , מורגש היה מחסור גדול בפועלים, אולם צריך היו מוכרחים להסתפק במה שיש. הענבים הצטמקו. יצאו לעבודה עולים חדשים שאך באו . פליטי כפר אוריה ובאר טוביה עסקו בעיקר בעגלונות... " " בזמן המאורעות ברחובות לא היה שוק, רחובות, הפרדסנית, העשירה התפרנסה כל הזמן בירקות, ביצים וכדומה ,מזרנוגה והכפרים ...הקיבוצים הנמצאים במקום לא הספיקו עוד לסדר משק ירקות למכירה, יש רק התחלה קטנה. ימים אחדים אחרי המאורעות לא נראתה רגל ערבית בשוק., היה מורגש מחסור גדול במוצרי אוכל הכרחיים. אולם לאט לאט התחילו להופיע. למרות קריאות נשים שונות "עוד לא נתייבש דם חברון על הענבים" , נמצאו רבים הקונים מתוך הכרח ...בימים האחרונים שבו החיים לסדרם,, נראים ערבים במושבה. הקיבוצים שבו חזרה למקומותיהם.".(2)

על נזקי המושבה הוא כותב: ".ההיזקות . המאורעות גרמו להיזקות עצומים למושבה. את ההפסד בענבים שזמן בצירתם עבר מעריכים ב-500 לא"י.האוטו שנסע לחולדה להעביר את אנשיה, נשרף שם, היזק של 300 לא"י. כ- 500 לא"י עלו האוכל למשמרות, טלפון ונסיעות שונות. כ-200 לא"י הפסידו הפועלים יום יום. 60 זוגות בהמות עמדו בבית ללא עבודה".(3)

הערות ומקורות:
[1]סמילנסקי-רחובות, עמ' 119-117
[2]דבר, 11.9.1929; הקיבוצים שחזרו הם קבוצת שילר וגבעת ברנר.
[3]שם

עוד על שמירה וביטחון בעשור הרביעי - כאן

חקר וכתב - יהודה בן בסט
חסר רכיב