חגים במושבה

צעירי המושבה היו חבורה תוססת ועליזה. הם עסקו בעבודה ובענייני ציבור, אך לא הסתפקו בזאת. הם רכשו נשק והתאמנו בו, קנו סוסים והתאמנו ברכיבה עליהם והפגינו כוחם בקבלת אורחים חשובים. במוצאי שבתות התאספו וערכו מסיבות ברחובות או באחת המושבות השכנות. בעת הדייש בילו ביחד בגורן ובזמן הבציר - בכרמים. לא אחת התאספו ב"גבעת-האהבה", ובצוותא שרו שירים כשהמנצח על השירה היה צבי קליינר, שארגן ברחובות את המקהלה הראשונה. הם רקדו לצלילי שירים חסידיים, רוסים ושירים עבריים שחוברו בארץ כמעט עד אור הבוקר.

בחגים בעלי אופי משפחתי נהגו פועלי העלייה השנייה, שהתגוררו במושבה, להתכנס ולחוג יחד.

ט"ו בשבט עמד בסימן נטיעות, ותלמידי המושבה נטעו עצים ברחובות ובגנים בעזרת המועצה המקומית אשר קבעה היכן שותלים וסיפקה את השתילים. בשנים מאוחרות יותר התאספו בגבעת דונדיקוב למופע של תרגילי התעמלות בהדרכת המורה להתעמלות מירון ולריקודי עם.

"בפורים התחפשנו בקבוצות. עברנו ברחובות, שרנו, נכנסנו לבתים עם קופסאות קק"ל. היו הצגות בבית הספר, דמויות מן המגילה. ושתי מנייר זהב. טובה הרשנזון הייתה ושתי ועובד אייזנברג היה מרדכי."

בפורים השתרש מנהג (לא ידוע מתי החל) של ה"גמל" משעריים. בלעדיו לא הייתה שמחת פורים שלמה. נבנתה תפאורה יפה בדמות גמל גדול עשוי מבדי יוטה, אותה לבשו שני אנשים. הגמל הלך וביקש "דמי פורים", נענע בראשו, רקע ברגליו ואף "לרקוד" ידע. כאשר הגמל ביקש את מתנות החג ונתקל בסירוב החל רוקע ברגליו ומשתולל לשמחת הילדים והמבוגרים. גברים, נשים וטף סובבו את ה"גמל" וליווהו משכונת שעריים לאורך רחוב הרצל ובחזרה - איתו הייתה השמחה גדולה. השותפים לרעיון הכנת והפעלת הגמל הם האחים יוסיני (יוסף) מדהלה,בנימין (בני) מדהלה ובן הדוד יעבץ מדהלה.

סדר פסח תרס"ח (1908) שנחוג ברוב עם בניהולו של אהרון דוד גורדון, נשאר חרוט בזיכרון המשתתפים. בשנים מאוחרות יותר התאספו משפחות וחגגו יחד.

בחג השבועות נערכו חגיגות ביכורים משותפות לכל ילדי המושבה והוריהם במגרש ציבורי. הילדים לבושים בבגדים לבנים כשעל ראשם זרי ירק וידיהם נושאות את טנא הביכורים צעדו אל מגרש המכבי, ושם על במה נערך הטקס שהחל בשירי מקהלה ובריקודים. ה"כהנים" קיבלו את הביכורים שבסוף הטקס נמכרו, ופדיונם נתרם ל"קרן הקיימת" לגאולת אדמת ישראל.

בל"ג בעומר הובערה מדורה גדולה על "גבעת האהבה". למחרת יצאו הילדים לשדות לירות בקשת וחץ. בשנים מאוחרות יותר נהגו לערוך בחג זה תחרויות היתוליות.

עליז במיוחד היה חג שמחת תורה. בערב שמחת תורה עברו צעירי המושבה בין הבתים ו"סחבו" מאכלים, משקאות ומצרכי מזון מהמרתפים, מהמטבחים ואף מהתנורים. זכות ראשונים שמורה למיכל הנגר (מיכאל לוצקי) שנהג לגייס חברים למשימה. את השלל היו מחביאים, ולאחר ההקפות היו מכבדים את הציבור שהוזמן. כולם שמחו ונהנו, ואילו הנשים חיכו בקוצר רוח לשמוע חוות דעת על המאכלים. צעירי המושבה המשיכו במסורתו של מיכל, והנשים השתתפו גם הן - הכינו מטעמים, וב"ארונות האוויר" החביאו פירות וירקות. מסופר על גברת קפלן שגרה סמוך לבית הכנסת שהייתה מכינה ליום זה סיר חמין גדול, מורידה את חלקם של בני הבית והשאר משאירה לצעירים. מלבד האוכל והשתייה נהגו להבעיר מדורה גדולה על "גבעת האהבה" (לרוב מענפי הסכך) סביבה שרו ורקדו. עם השנים פסק הנוהג. הצעירים פסקו לקחת מזון מהבתים. כתחליף לתעלוליהם יצאו בלילה, לאורך רחובות המושבה והחליפו את שלטי החנויות ובעלי המלאכה אילו באילו. רופא המושבה הפך לסנדלר, הקצב הפך לרופא לשמחתם של הצעירים ולרוגזם של הנפגעים.

זכרונות מפי פנינה קליינר גורדון