חסר רכיב

במה שילמו ?

בתקופת שלטון התורכים היו בארץ בשימוש מטבעות שונים שגרמו לבלבול רב. בספרו של אברהם משה לונץ - "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה" משנת 1880 נכתב: "יש להיזהר מלקבל בארץ ישראל שטרות כסף תורכיים שהם מבחינת חידוש. קיים בלבול גדול ביחס למטבעות, העוברים לסוחר. בצד המטבעות התורכיים עוברים לסוחר גם מטבעות צרפתיים, אוסטריים, אנגלים, רוסיים, דוקאטים מזהב וקולנטים ספרדיים. תיירים מתבקשים לפרוט את כספם רק בבנקים ולשאת עמם כמויות גדולות יחסית של מצלצלים, כי האוכלוסייה בדרך כלל אינה נוטה להחליף מטבעות גדולים". בנוסף לריבוי סוגי המטבעות היו גם בעיות בשערי המטבעות, כך שלאותם המטבעות היה שער שונה בערים שונות בארץ (למשל - הפייסטר היפואי היה קטן מן הפייסטר בירושלים). שטרות כסף לא היו בטורקיה, ומיד ליד היו עוברים רק מטבעות כסף וזהב, לרוב כסף צרפתי - עשרים פרנקים זהב במטבע אחת. החלפת מטבע גדולה במעות קטנות היתה כרוכה בדמי חליפין- עבור החלפת מטבע זהב במעות כסף שילמו 4% דמי חילופין . לעתים קרובות היה מחסור ב"כסף קטן". מצב זה הביא לכך שהמושבות היהודיות בתקופת התורכים וכן מספר ערים הוציאו כסף משלהם. כסף נייר ואסימוני מתכת, שהיה להם מהלכים בין היהודים וגם בין הערבים.

המטבעות התורכים (ליקט מתוך ויקיפדיה ד"ר מיכה נצר)

המטבעות התורכים
בשנת 1892 הוציאה המושבה רחובות כסף נייר בערכים של: חצי, 1, 3, 6, 13, ו-26 פיאסטר. הכסף הודפס בורשה בעברית ובצרפתית. כסף זה הודפס במחשבה תחילה - 6 פייסטרים שווים פרנק צרפתי אחד, חצי פרנק – 3 פייסטרים, 26 פייסטרים – מג'ידה טורקית אחת, חצי מג'ידה – 13 פייסטרים. תחילה לא נטו הפועלים הערביים שעבדו במושבה לקבל את הכסף, אך משהוכיחו להם שאפשר להחליף כסף זה במטבע זהב היו מוכנים לקבלו. צבע השטרות היה שונה בהתאם לערכו הכספי, וזאת כדי להקל על אילו שאינם יודעים קרוא וכתוב. במשך הזמן כסף זה נתקבל גם ע"י סוחרים בערים. למושבה רחובות היה נציג ביפו, מיופה כוח שהחליף את הכסף במטבעות זהב. אליהו זאב לוין אפשטיין סיפר: "מעשה בפקיד תורכי שהקשיב לשיחת סוחרים בשוק, וישמע אחד הסוחרים מחווה דעתו, כי שטרי כסף של היהודים שווים בעיניו יותר ממטבעות כסף של התורכים. כי בעת שאוצר המלכות מכניס חזרה מג'ידה הוא משלם במחירה פחות ממה שלקח במחירה בהוציאו אותה לשוק, באשר מרוב שימוש, המתכת משתפשפת וחסרה. והשטר היהודי אפילו כשהוא קרוע לגזרים, משלמים את מחירו המלא בזהב טהור. הפקיד קנה לו ברחוב אחדים משטרות כספנו וישלחם אל הפחה אשר בירושלים, בהוספת הדברים אשר שמע מפי הסוחר הערבי בשוק. סיפרו לי המעשה והשתדלו להוכיח לי כי הפחה יכול להסב הרבה אי נעימויות בעטיים של שטרותינו, כי על כן אסור להוציא ממון פרטי. אבל הכתוב שעל גבי שטרותינו נכתב בלשון המחאה לקופת הכספים שלנו, כמנהג כל הבנקים בעולם. הפחה הבין זאת ולא שם לב למלשינות הפקיד".

כסף רחובותי
כסף רחובותי

מקורות:
"כסף המושבות", אריה קינדלר
"זכרונותי", לוין אפשטיין

חקרה, אספה וכתבה - לאה מאירי
חסר רכיב