חסר רכיב

אברהם צבי מוסקוביץ

שימש רופא המושבה 1916-1910

ד"ר מוסקוביץ נולד ב- 1869 בגאלאץ שברומניה. למד רפואה באוסטריה, וב- 1894 סיים את לימודיו, ופתח מרפאה בבראילה שליד גאלאץ.

ב- 1896 החל לעסוק בפעילות ציונית. ב- 1898 נשלח כציר לקונגרס הציוני השני בבאזל. התיידד עם הרצל ועם ארתור רופין, ונבחר לוועד הפועל הציוני. בשנת 1909 החליט לעלות לישראל. לקראת עלייתו נסע לאוניברסיטת היידלברג להשתלמות ברפואה טרופית.

בשבט תר"ע (ינואר 1910) החליט ועד המושבה, לאחר התייעצות עם ד"ר טהון מיפו, ומתוך התרשמות מתעודות ששלח אליו ד"ר מוסקוביץ עצמו על היותו רופא מצוין ואיש הגון, לקבל אותו כרופא המושבה. ד"ר רופין שהכיר וגם היה בקשר עמו, שלח לוועד המושבה מכתב כי ד"ר מוסקוביץ מסכים לבוא ולהיות רופא המושבה רחובות.

באדר תר"ע הגיע ד"ר מוסקוביץ לרחובות עם משפחתו, ונערך עמו כתב התקשרות לשנתיים (מיום 18 פברואר 1910 עד 18 פברואר 1912) ובו נקבעו תנאי עבודתו:
"הד"ר מוסקוביץ מחויב לרפאות את כל בני המושבה הנושאים בעול הוצאות המושבה ולאורחיהם בני משפחתם, עד עבור שבועיים לבואם אל המושבה, וכן פועלים עבריים אשכנזים ותימנים עם משפחתם בכל עת שיידרש להם עזרת הרופא.
הד"ר מוסקוביץ מחויב לרפאות את הערביים העובדים במושבה שקרה להם מקרה פתאומי חנם אין כסף אבל אסור לו לעשות ניתוח לכל ערבי מי שיהיה בלי הזמנת רופא הממשלה לניתוח.
הרשות לד"ר מוסקוביץ לבקר את הסביבה במושבות הקרובות אחרי שיבקר את חולי המושבה אולם מחויב לשוב בו ביום למושבה. הד"ר מוסקוביץ מחויב להשגיח על סדר בית הרפואות ועל הרוקח, על ניקיון הכנת הרפואות ובית הרפואות בכלל.
הרשות לרופא לקבל רפואות לצרכי באי ביתו חינם אין כסף, אבל מה שיקבל לצרכי חולים שיענה בביתו עליו לשלם לבית הרפואות". (מתוך הפרוטוקולים של המושבה*)

זמן ההתקשרות יוארך בהמשך, בכל פעם לשנתיים נוספות.

לקראת ביקורו במושבה של החכם באשי מירושלים, בסיוון תר"ע, ביקש ועד המושבה מד"ר מוסקוביץ לסעוד בחברתו של האורח המכובד, מה שמצביע על מעמדו הרם של הרופא כבר בתחילת דרכו במושבה.

מרפאתו נמצאה במרכז המושבה. בבוקר היה מקבל חולים, ואחר הצהרים היה עורך ביקורי בית רכוב על חמור. כל התושבים, ובייחוד הילדים, נדרשו להגיע למרפאה באופן סדיר לקבלת טיפות עיניים נגד גרענת. כולם הכירו אותו כד"ר מוסקוביץ; את שמו הפרטי לא ידע איש במושבה.

ב-1912 היה ממייסדי האגודה המדיצינית העברית ביפו, שהייתה גרעין ראשון של ההסתדרות הרפואית בארץ ישראל.

בסיוון תרע"ג, יוני 1910, פנה הד"ר מוסקוביץ לוועד המושבה בבקשה, ואף נענה בחיוב, כי:"ימסור את שני החדרים הפנויים בבית הוועד למקום בית חולים בשביל אלה החולים שאין להם מקום להתרפאות בשעת מחלתם".

על הערכה לה זכה הרופא מבני המושבה ועל מעמדו המיוחד ניתן אולי ללמוד מהחלטה אותה קיבל ועד המושבה בכסלו תרע"ג, דצמבר 1913, לפיה יש להוסיף למשכורתו של הרופא 500 פרנק לשנה, לתת חופשה למספר שבועות בתנאי כ יביא על חשבונו רופא אחר במקומו שישב בקביעות במושבה בתקופת חופשתו. כדי להצדיק לכאורה את התוספת לשכרו סוכם עמו כי בכל ימי השנה יש לו רשות לעזוב את המושבה רק ליום אחד בשבוע, ומתפקידו להשגיח על ניקיון בית הרפואות.

על מצב ההיגיינה הבעייתי במושבה ניתן ללמוד מהחלטה של הוועד, באדר תרע"ד, מרץ 1914, לבקש מד"ר מוסקוביץ להגיש דו"ח על מצב ההיגיינה של המושבה, ומה יש לתקן בעניין זה.

ד"ר מוסקוביץ היה חסיד של פעילות גופנית, ולקח חלק בארגון החגיגות שהיו נערכות ברחובות מידי שנה בפסח. חגיגות אלה כללו תחרויות ספורט- ריצה, רכיבה על סוסים, קליעה, התאבקות בסגנון קלאסי, הרמת משקלות ועוד. ב-1913 השתתפו בחגיגות גם ספורטאים יהודים מחו"ל, וד"ר מוסקוביץ ארגן גם תערוכה חקלאית שבה בלטו תעשיית היין, כוורת הדבורים של ראובן לרר מנס ציונה ותוצרת חקלאית של חקלאי רחובות והר-טוב. חגיגות אלה הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ולא חודשו עוד ברחובות.


ביום סוער וגשום בפורים שנת תרע"ו,1916, בשעות אחר הצהרים, נקרא באמצעות שליח, עגלון ערבי, לטפל בפועל השוכב קודח מחום בבן שמן. ד"ר מוסקוביץ יצא בגשם שוטף ובדרכים משובשות לבן שמן. הוא טיפל בחולה והצליח לייצב את מצבו. למרות שהשעה הייתה שתיים לפנות בוקר סירב ד"ר מוסקוביץ לבקשתה של האחות להישאר ללון בבן שמן ולחזור לרחובות בבוקר. ברחובות חיכה לו חולה קשה נוסף, והוא לא רצה לאחר ולסכן את חייו של החולה.

בחושך ובגשם שוטף יצא ד"ר מוסקוביץ בעגלה לכיוון רחובות. בין בן שמן לרחובות היה עליהם לחצות נחל עמוק שהוא יובל של נחל איילון. העגלון חשב שיוכל לחצות את הנחל כפי שעשה מספר שעות קודם, אולם כעת בגד בהם המזל. כאשר נכנסה העגלה לנחל הגיעו לפתע גלי מים עזים מההרים והפכו את העגלה. זרם מים אדיר סחף את העגלה עם הנוסעים והסוסים למרחק רב.

כאשר בושש ד"ר מוסקוביץ לחזור יצאו עם בוקר צעירי רחובות רכובים על סוסים, לחפש את הרופא. הם מצאו את העגלה ופגרי הסוסים במקום אחד ואת גופתו של הרופא הרחק משם כשהוא נאחז בשיחים. רק העגלון ניצל וסיפר את אשר קרה.

ד"ר מוסקוביץ נקבר ברחובות.

בעת ההלוויה, הספידו משה סמילנסקי שדיבר בשבחו, ד"ר טהון מיפו, ומאיר דיזנגוף כתב בשם ועד תל-אביב על האסון אשר קרה את המושבה בהילקח מעליה רופא ואדם יקר: "....ולא לכם לבד כבד האסון, כי גם לכלנו, לכל בני הישוב, כי הלא אנשים נעלים ויקרים כמנוח אינם בני-מושבה אחת, רק בני כל הארץ, בני כל הישוב בארצנו. עמוד ומעוז היה הד"ר מוסקוביץ לא רק לחולים הרבים אשר בידיעותיו ובכישרונותיו העלה ארוכה למחלותיהם, אך גם אחד מעמודי התווך אשר הישוב החדש והצעיר שלנו נשען עליו. אנשים כמנוח הד"ר מוסקוביץ אנשי מופת המה, מופת לרבים, וממנו צריכים ללמוד ההולכים להתעסק בעבודת הישוב. זה היה אחד מן העסקנים הצבורים, אשר בהם הישוב מתברך, בהיותו צנוע ועובד ושומר את האש הקדושה של תקוותנו בטהרתה.....".

ברחובות קראו רחוב על שמו.

מקורות:
משה סמילנסקי: משפחת האדמה, הוצאת עם עובד, כרך ד', תשי"ג.
נסים לוי: פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1799-1948, 1998.
אבישי טייכר, "ד"ר מוסקוביץ", הרפואה, 136, 412-414, 1999.
"הרופא של כולם", מגזין ארץ וטבע, מרץ-אפריל, 2008.
*פרוטוקולים של המושבה: 515 שבת תר"ע, 526 אדר תר"ע, 531 אדר תר"ע, 795, סיוון תרע"ג, 826 כסלו תרע"ג, 843 תרע"ד, 866 תמוז תרע"ד.

חקר וכתב - צביקה תדמור
חסר רכיב