שמעון אנטין (1869-1925)
שימש רופא במושבה רחובות בשנים 1916- 1923
הוא נאלץ להתמודד עם קשיים בקבלת רשיון הרפואה. על מנת לעסוק ברפואה בארץ היה עליו להבחן בקושטא, ומאחר שלא שלט בצרפתית (שפת הבחינה) נאלץ להתעכב בקהיר וללמוד שפה זו כשהוא עובד בעבודה פרטית.
אחרי שד"ר אהרון מזי"א עזב את ראשון לציון, חתמה המושבה על הסכם עם ד"ר אנטין, והחל מ 1901 הוא שירת בראשון במשך 4 שנים, עד 1905. התחבב על תושבי המושבה והסביבה. ב- 1906 עבר ליפו. ב- 1907 נשא לאישה את אנה בת אשר זליג רוטשילד מירושלים. ב- 1907 התיישב בחברון ופתח מרפאה ובית מרקחת. ב- 1911 עבר לפתח תקווה, ולאחר שנתיים, ב- 1913 עבר לתל אביב. ב-1914 התגייס לצבא העותומאני ועם ידידו, ד"ר מנחם שטיין, שירת בביה"ח של הצבא במנזר נוטרדם דה פראנס בירושלים ושוחרר מהשירות בעקבות שבר ברגלו. ב- 1916 הגיע לרחובות ועבד בה עד קיץ 1923 אז עבר לתל אביב.
נפטר ב- 9 באוגוסט 1925 בירושלים.
דרישה זו חושפת לפנינו פרשה עגומה, הנוגעת לדרך התנהלותם של המוסדות השונים, באותה עת, בעניינם של התימנים ברחובות , והמעשה שהיה כך היה; ועד המושבה הבטיח לד"ר אנטין כי יקבל את שכרו בגין שירותו הרפואי לתימנים, אלא שהדבר תלוי ועומד בקבלת כספים מ"המשרד הארץ ישראלי". הסיכום היה כי ישלמו לו 600 פרנק לשנה במידה והמשרד הארץ ישראלי לא ישלם לו 1,000 פרנק עבור ביקוריו אצל התימנים.
במהלך השנים 1918-1917 התנהלה התכתבות ענפה בין ועד המושבה לבין "המשרד הארץ ישראלי" של ההסתדרות הציונית בעניין זה, ולבסוף הושגה פשרה: באייר תרע"ט ( אפריל 1919) מאשר "המשרד הארץ ישראלי" כי עבור טיפול רפואי בתימנים ישלמו את שכרו של הרופא בגובה של 4 לירות לחודש. וכעבור מספר חודשים, בתמוז תרע"ט, מתקבל בוועד המושבה מכתב מקופת חולים והם מציעים לשלם לוועד 5 לירות לחודש בשביל עזרה מדיצינית לתימנים, בתנאי שהרופא יקבלם בבית הרפואות ללא תשלום, את התרופות תשלם קופת חולים כמו עכשיו, בעד ביקורי רופא בבית, ישלמו החולים את המחיר, כמקובל לגבי כולם. לא חסרו קשיים ביצוע ההצעות הנ"ל.
אלה לא היו הקשיים הכספיים היחידים, בחודש תמוז תרע"ח (יוני 1918), לאור קשיי גבייה מאנשי המושבה, נתן ועד המושבה לד"ר אנטין את רשימת האנשים המשתמטים מתשלום של הוצאות ועד המושבה, ומורה לו ש – "לא יבקר חוליהם בביתם בלי תשלום של 4 שילינג, ובבית הרפואות להעלות להם כפליים את התשלום".
לעתים נאלץ ד"ר אנטין לנקוט בצעדים "תקיפים" על מנת להבטיח כי שכרו ישולם לו במועד ובסכום שנקבע. מצבה הכספי של המושבה היה באותה תקופה בכי רע וכנראה שאף פעם לא היה טוב. כך, בחשוון תרע"ט (אוקטובר 1918), באיחור של כשמונה חודשים, ענה ועד המושבה לד"ר אנטין כי משכורתו "בשנה הבאה" (מניסן תרע"ח ועד ניסן תרע"ט) תעמוד על 20 לירות מצריות לחודש.
באדר תרע"ט הודיע ד"ר אנטין כי ילך לבית המשפט לתבוע את שכרו, ולבסוף קיבלו מבלי צורך ללכת לבית המשפט.
בפעם אחרת כותב ד"ר אנטין ומצרף מכתב התראה לוועד כי יסלקו את חובו וכי אינו מוותר על הריבית בגין הזמן שעבר. האיום עזר, והוועד החליט לשלם לו 3,000 פרנק מייד ואת היתרה, מחציתה אחרי חודשיים ומחציתה כעבור 4 חודשים.
בתנאי שיתקבל התשלום של "המשרד הארץ ישראלי". אם המשרד לא ישלם את שכרו, יצטרך לגבות את שכרו מכל אחד מחוליו, כמפורט; עבור משחת עיניים 2 גרוש, ביקור בבית הרפואות 5 גרוש, ביקור בבית החולה ביום 10 גרוש ובלילה 20 גרוש.
מעשי גניבה על ידי הערבים היו רבים במושבה. באחד המקרים, בחודש אלול תרע"ח (אוגוסט 1918), גנב ערבי ענבים מהכרם ונפצע. השומרים תפסו והביאו אותו לד"ר אנטין שחבש את פצעיו. הד"ר אנטין דרש מוועד המושבה כי ישלמו לו בעד חבישת פצעיו של הערבי. הוועד נענה לדרישתו ושילם לו 25 פרנק, לא לפני שהביא לידיעתו כי להבא: "עליו לתת לחולים כאלו בלי תשלום שכר כי עניינים כאלה הם כלל המושבה".
ועד המושבה החליט לתת בידי ביאליק מכתב ליקב: "...שאם נמצא החומר הדרוש לו לתעשיית הגזוז שימכרו לו, כי דרוש הגזוז לטובת חולי המושבה".
נושא תשלום משכורתו וגובה שכרו של ד"ר אנטין אינו יורד מסדר יומו של ועד המושבה, וההתכתבות בינו לבין ועד המושבה נמשך לאורך תקופה לא קצרה (לפירוט ההתכתבות - כאן).
בחג השבועות, תרפ"א (1921),התכנסה אסיפה כללית במושבה לדון בשאלת העזרה המדיצינית. ועדת התשעה הציעה לערוך שינויים. הועלו שתי שאלות האחת שאלה עקרונית: האם לחדש ההתקשרות עם הרופא שהסתיימה לפני שלושה חודשים, ושאלה מעשית: האם לאור מצבה הכספי החמור של המושבה, יש לשחרר את ועד המושבה מהוצאות הרופא וכל אחד מהמשתמשים יישא בהן על פי שימושו.
הועלו שתי הצעות להצבעה: האם להחליף את הרופא באחר? האם לערוך שינוי במשכורת הרופא?
בהצבעה הוחלט כי משכורתו של הרופא תוגבל עד 25 לירות מצריות לחודש וכי הוועדה שתטפל בעניין תורחב בעוד שני חברים. השאלה העקרונית האם לחדש את ההתקשרות עם ד"ר אנטין נדחתה למועד אחר. הוועדה קבעה כי משכורתו של הרופא תהיה על- פי מספר הביקורים, אלא שהדבר לא יצא לפועל. כי ד"ר אנטין לא הסכים לכך.
הוחלט שוועדה של שלושה יחד עם הוועד יסכמו את התנאים ואת החוזה עם הרופא. גם מהחלטה זו לא יצא דבר אל הפועל.
ד"ר אנטין הציע לוועד המושבה את חידוש החוזה עמו, בטבת תרפ"ב 1922 לתקופה המתחילה באפריל 1922ומסתיימת במרץ 1923. ואכן, שירותו הרפואי נמשך עד סוף מרץ 1923. אך תוך כדי כך, ממשיך ועד המושבה לחפש דרכים חדשות לשינוי תנאי העסקתו של רופא קבוע במושבה. פרטים על כך, ראו בתהליך קבלתו של ד"ר וינשל לרופאה הקבוע הבא של המושבה.
רופאיה של ארץ ישראל 1948-1799 /פרופ' נסים לוי, יעל לוי
פרוטוקולים ומכתבים נכנסים – ארכיון רחובות