ד"ר זאב דים (1908 - 1967)

זאב יונס וולף דים נולד ב- 1908 בפרסין- מולדבה, בוקובינה, רומניה. אביו שלמה ואמו רוזה-רחל לבית שיבר עקרו עם ילדיהם לוינה, וכך חלק משנותיו בבית הספר היסודי עברו עליו בעיר זו, שהיתה אז בירת האימפריה ההבסבורגית.

זאב למד בבית הספר התיכון במחוז לבוב שבמזרח פולין, לשם עברה משפחתו לגור. בשנת 1928 קיבל זאב את תעודת הבגרות ובשנת 1929 החל את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברטיסלבה, בצ'כוסלובקיה. מדינה זו היתה היחידה מבין מדינות מרכז ומזרח אירופה שאיפשרה ליהודים להתקבל לאוניברסיטאות ללא המגבלה של "נומרוס קלאוזוס". לא היתה מגבלה על מספר היהודים בפקולטה כלשהי. זאב סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, ובשנת 1934 לאחר סיום לימודיו העיוניים, עבר הכשרת סטג' ברפואה. זאב נישא לאילנה (הינדה) לבית גרייף באותה שנה. אילנה הספיקה לסיים שלוש שנות לימוד בפקולטה לרפואה באותה אוניברסיטה, עד אשר הזוג עזב את האוניברסיטה וזאב הצעיר עבר להתמחות בגינקולוגיה, בגליציה.

בימי מלחמת העולם השנייה עבד זאב כרופא בעיירת הולדתו פרסין שברומניה, בה התגוררה משפחתו. בספטמבר 1941 החל גרוש יהודי רומניה דוברי הגרמנית, מאזור בוקובינה למחנות ריכוז. זאב, אשתו והוריו גורשו ע"י הרומנים, משתפי הפעולה עם המשטר הנאצי, למחנה ריכוז גרמני שבטרנסניסטריה. מחנות אלה לא הוגדרו כמחנות השמדה, אך מרבית היהודים שגורשו אליהם מתו מרעב או ממחלות. המשפחה חוותה את איימי המחנה, זאב טיפל בחולים הרבים ונדבק במגפת הטיפוס. רוב החולים במחלה זו נפטרו. זאב, ניצל הודות לרעייתו אילנה שדאגה להשקות אותו טיפין טיפין מסביב לשעון על מנת שלא יתייבש ממחלת מעיים כה קשה. למרות תלאות המחנה, ב-1943 נולד לזוג ילדם הבכור חביב – פטר. מחנות טרנסניסטריה שוחררו ע"י הרוסים במרס 1944, והמשפחה שבה לפרסין, שם שב ועבד זאב כרופא.

בשנת 1947 נולדה לזאב ואילנה הבת רותי, והמשפחה שמה פעמיה לארץ ישראל. הם עלו על אניית המעפילים "גאולה", הגיעו עד לחופי חיפה, אך השלטונות הבריטיים אסרו את כניסתם. הם נחשבו ע"י השלטון הבריטי כעולים בלתי לגליים, והמשטרה הבריטית שלחה את האנייה על כל נוסעיה למחנה המעצר בקפריסין. במחנה המעצר שימש זאב כרופא עד אשר לאחר כחמישה חודשים בפברואר 1948, המשפחה קיבלה היתר עלייה ארצה בזכות בתם התינוקת רותי, זאת כחלק מגילוי הומאניות של הבריטים לקראת סוף שלטונם בארץ ישראל. בהגיעם ארצה שהו יום אחד במעברה ברעננה ולמחרת עברו להתגורר אצל קרובי משפחה בתל אביב. בבואם ארצה החליפו בני המשפחה את שמותיהם לעברית. יונס וולף נקרא זאב והינדה נקראה אילנה.

לאחר שהייה קצרה למדי בארץ, גויס זאב לשרת כרופא צבאי במלחמת העצמאות. הוא שירת כרופא קרבי בבית חולים שדה בקיבוץ 'ניר עם' אשר בנגב.

עם סיום המלחמה זאב התקבל לעבוד כרופא נשים בבית חולים העמק בעפולה, והתקדם מהר בתפקידיו בבית החולים. בתפקידו האחרון שהסתיים בסוף 1954, כיהן כמחליף למנהל המחלקה הגינקולוגית. מפאת מצב בריאותו, לאחר שלקה בלבו, עברו זאב והמשפחה לירושלים למשך שנה אחת. זאב עבד שם כרופא במרפאה. מצב בריאותו השתפר, אך העבודה במרפאה לא סיפקה את כישוריו המקצועיים ואת מרצו הרב, לכן ביקש זאב לחזור ולעבוד בתפקיד בו רכש ניסיון ומיומנות במקצועו כגינקולוג. ואכן, בשנת 1955 מונה זאב לסגן מנהל בית חולים ליולדות בכפר סבא תפקיד אותו מילא במהלך שלוש שנים.

כשחיפשו במרכז קופת חולים מחליף למנהל בית היולדות ברחובות הציג זאב את מועמדותו וזכה בתפקיד. זאב החל לנהל את בית היולדות ביוני 1958. על ההערכה הרבה לה זכה זאב מעמיתיו בקופת חולים ניתן ללמוד ממכתב ששלח לו ד"ר פליישמן מבית החולים המרכזי בעמק יזרעאל כשבירך אותו על כניסתו לתפקיד מנהל בי"ח ליולדות ברחובות, והוסיף: "שמחתי היא לא רק על הצלחתך אתה, כי אם גם הרחבת חוג אנשי עפולה אשר קובעים דמות מוסדות רפואה בארץ. תקוותי שע"י כך ימצאו גם קשרים ישירים בין מוסד למוסד".

תפקיד זה מילא זאב עד ליומו האחרון באוקטובר 1967. זאב נפטר באופן פתאומי מהתקף לב בעת שנהג במכוניתו תוך כדי נסיעתו למרפאת 'טיפת חלב' בקרית עקרון. הוא נקבר ברחובות.

זאב נודע כאדם חביב על הבריות אוהב לעזור לאנשים בחולי ובמצוקה, והיה פעיל מאוד בחיים הציבוריים ברחובות. זאב, כיהן במגוון רחב של תפקידים ציבוריים התנדבותיים. בנובמבר 1965 נבחר לסגן ראש העיר יצחק כץ, ושימש סגן כבוד (ללא שכר) מטעם מפלגת רפ"י [1]. במרץ 1967, הודיע זאב על כוונתו לפרוש מהנהלת העירייה. בהצהרה שמסר, הסביר כי סיעתו הצטרפה להנהלת העירייה במגמה לתרום לפיתוח העיר ובלי לבקש כל גמול אישי או פוליטי, אך בששה עשר חודשי כהונתו העירייה לא עשתה דבר לשם קידום ענייני העיר. והוסיף, כי תקציב 1967/8, אינו תואם כלל את צרכי העיר ונועד בעצם רק לתשלום שכר לעובדים, בלי להבטיח כל פעילות בעיר [2]. עד לפטירתו שימש כסגן ראש עיריית רחובות. בין תפקידיו הציבוריים הנוספים; נשיא לשכת 'בני ברית' ברחובות; יו"ר סניף 'מגן דוד אדום ברחובות'. [3] במודעת אבל של ביטאון "מבט חדש", נכתב עליו כי היה "איש תרבות, עדין נפש, וישר מחשבה, מסור למדינה וחביב על כל מכריו".[4]

מקורות והערות שוליים:

[4] כתבה אודותיו, אילנה, כלתו של ד"ר דים.