ד"ר הוגו כהן בבית חולים העמק 1934- 1939

בתחילת 1934 מונה ד"ר הוגו כהן כמנהל מחלקת נשים ויולדות בביה"ח העמק, שהוקם בשנת 1930 כמרכז רפואי לעמק, בעפולה. במהלך שנות עבודתו בבי"ח העמק, עסק הוגו בפעילות ציבורית. ב- 1934, הציג מועמדותו ברשימת מפא"י למועצת הפועלים בעפולה ונבחר. באותם ימים השתתף גם בצורה פעילה - בשמירה ובשירותים הרפואיים האזוריים, בפעולות ה"הגנה", אליה הצטרף ב- 1929.[1]

הוגו ניהל את המחלקה במשך 5 שנים, טבע בה דפוסים וסגנון משלו. הוגו היה בעל אומץ לב ציבורי ומקצועי ויישר דרך והיה מוכן לשלם על כך "מחיר". ייתכן שאף שילם על כך. בעזבו את בי"ח העמק לתל אביב ואח"כ לפתח תקווה מילא תפקידים פחות בכירים, כרופא מן השורה, הגם שבאופן זמני כפי שיובהר, להלן:

הוגו, לא הסכים להתפשר בכל הקשור למילוי חובותיו של רופא כלפי חוליו ונאמנותו של רופא כלפי המוסד אותו הוא מנהל. כמי שהיה קשוב לצוות הרפואי של בית החולים המרכזי בעמק ומעורה למתרחש בו, כשראה כי הסדר בבית החולים הולך ונחרב, עובדים מסורים מאבדים את התקווה לתיקון המצב, החליט לפעול. יחד עם ד"ר ברמן, כתב דוח ביקורת חריף וקשה על התנהלותו של ד"ר לבקוביץ, מנהל בית החולים. הדו"ח הועבר למרכז קופ"ח בתל אביב.[2] השניים הטיחו האשמות קשות במנהל בית החולים, וכתבו: יחסו של ד"ר לבקוביץ כלפי הצוות הרפואי יצרו חוסר אמון ואין מצד הרופאים יחס של כבוד אליו; גילה חוסר התעניינות במצב החולים; אי נקיטה בצעדים לריפוי חולים ששכבו זמן רב בבית החולים; לא נענה ואף התעלם כשנקרא לבקר חולים במצב קשה; לא עשה די לטפל בחולה שחלה במחלת הטיפוס ומת בבית החולים; לא עבד במעבדה וגם לא רכש ידיעה רצינית במחלות מקומיות. גם בתחום האדמיניסטרטיבי העלו השניים טענות קשות נגד ד"ר לבקוביץ: לא עסק בעניינים הנוגעים לחלוקת המיטות וסידור החולים בבית החולים כך למשל, נענה בשלילה לבקשת רופא מנהריים לאשפז חולה במצב רציני בתירוץ שאין בבי"ח מיטה פנויה בעוד, שכמה דקות מאוחר יותר כשביקש רופא אחר לאשפז חולה אחר, העמיד לרשותו מיטה; לא התעניין בענייני האוכל לחולים ולא בניקיון הבית; קבע כמה מיטות יועמדו לרשות בתי הבראה בלי להתחשב ולבדוק את צרכי החולים.

בעקבות הדו"ח, ערך פרלסון ממרכז קופ"ח בדיקה וסיכם את התרשמותו מן המצב בבי"ח. כך בין השאר כתב: "ירד מאד [בית החולים] במובן אדמיניסטרטיבי ומשקי ואין תקוה שיוטב בעתיד בלי שינוי רדיקלי של הנהלה מקומית. פקיד מוצלח במשרד לא יפתור את השאלה, כי פתרון שאלות מכריעות בחיי בית החולים בידי הרופא המנהל ועמדתו היא המכרעת....בקורי ד"ר לבקוביץ במחלקה אינם נעשים יום יום (דבר שאין להצדיקו כלל! הלא לו דבר כזה קרה בבתי חולים אחרים, היינו מבקרים את זה קשה מאוד) ד"ר לבקוביץ משמש יותר כקונסולטנט בבית החולים, ולא כרופא שעליו כל העבודה והאחריות במחלקה הפנימית... הוא אינו יכול להיות איפוא גורם מדריך ומחנך. כנראה שאין לו רצון להשקיע את כוחותיו ולקבל עליו דאגות לעבודה כזאת, למרות שעצם ההרכב של האחיות מחייב הדרכה ובצורה אינטנסיבית מאוד. [עליו] לחנך אחיות מוכשרות.. לו ד"ר לבקוביץ התמסר לכך, אולם הוא לא מסוגל או שאין בו רצון לעשות זאת. עובד בבית החולים מעט. משפיע על אחרים ואין אטמוספירה של עבודה מאומצת ומסורה...". פרלסון המליץ להעביר את ד"ר לבקוביץ לירושלים בתור רופא ראשי או לתל אביב בלי להקטין לו את משכורתו.[3]

בסיכום של שיחה שקיים פרלסון עם האחות הראשית שעזבה את בית החולים, הגיע למסקנה כי העברתו של ד"ר לבקוביץ מבית החולים דחופה. "אני מרגיש שאחד ממוסדות החשובים ביותר הולך ונחרב במובן משקי אדמיניסטרטיבי על ידי הנהלתו של ד"ר לבקוביץ ואני אינני רוצה ואינני יכול לשאת באחריות עבור זה".

בשיחה שקיים ד"ר מאיר עם ד"ר לבקוביץ שלושה חודשים מאוחר יותר טען לבקוביץ כי לא היו בירורים מספיקים מצד המרכז בדבר הטענות נגדו; אחרי הליכתה של שרה, האחות הראשית, באו דווקא שינויים לטובה בבי"ח; דרש תמיכה לסמכותו מצד המרכז...". ד"ר מאיר סיכם לעצמו בכתב כי צריך להעביר את ד"ר ה. כהן עוד חצי שנה.[4]

ההחלטה להעביר את ד"ר לבקוביץ מתפקידו יושמה רק כעבור שבע שנים. במסיבת הפרידה אמר בשם רופאי המקום: "במשך שבע שנים ששהה כאן ד"ר לבקוביץ עשה את בית החולים למרכז הרפואה בעמק, חבריו מצטערים על עזבו את המקום". ד"ר מאיר ממרכז קופ"ח אמר: "אין מקום לצער, כי העמק מוסר את ד"ר לבקוביץ לת"א, וקופ"ח אחת היא בכל הארץ".[5]

הוגו גם נלחם נגד הממסד וניסה לשנות את המציאות הקשה בחיי העבודה והמשמעת. עם התפשטותן של מחלות מדבקות, ושל המלריה בפרט, כתב הוגו מאמר ביקורתי בצד העלאת פתרון למיגור התופעה על ידי שמירה על כללי הסניטציה. במאמרו העלה את השאלה, איך הגיעו למצב כה ירוד, ומה צריך לעשות וכיצד להגן על האוכלוסייה? על כך כתב [6]: "התרגלנו להאשים את הממשלה באדישות ולדרוש ממנה פעולה נמרצת להבראת התנאים הסניטריים, אבל עלינו להכיר, שלכל הפחות אותה מידת אשמה שאנו מטילים על הממשלה, נופלת גם בחלקנו... הציבור העברי, לא גילה הבנה לפעולה סניטרית. אין השגחה סניטרית ראויה לשמה וקופ"ח מחויבת לקבל עליה את הפיקוח הסניטרי... אל יגידו שהדבר הוא אינו מן היכולת התקציבית ויעשו נא כל משרדי קו"ח את החשבון בכמה עלה הקיץ הזה לקופה, ימי מחלה, בתי חולים ויתברר שהסכומים האלה עולים על המשכורת הדרושה בשביל סניטרים. האמצעי היחידי, שבו אנחנו יכולים להשיג את מילוי דרישותינו הסניטריות, הוא הטלת עונש כספי על הסניטרים, שישולם לקו"ח. אני זוכר כתב הוגו:" שלפני שנים היו מקרים, שהסניטרים, שעבדו אז בעמק, העמידו אנשים בעד התרשלות סניטרית לפני משפט ממשלתי בנצרת והלה דן אותם לקנס של כמה לירות. וההשפעה היתה מצוינת. החצרות ובתי הכסא נעשו פתאום נקיים. על קופ"ח, ללכת בדרך זו. להשתמש במשפט החברים של ההסתדרות. וההסתדרות מצווה להגיש לקו"ח את עזרתה המלאה ולתת למשפטי החברים את הסמכות לפסוק גם בענייני העבודה הסניטרית. קופ"ח תופיע במשפטים אלה בתור תובעת ע"י המפקח הסניטרי או ע"י הרופא המחוזי. אני רואה באי מילוי דרישותינו הסניטריות עבירה חמורה מאוד, המסכנת נפשות, ובעיני אין עבירה זו קלה מחתירה תחת המשמעת ההסתדרותית או הפרת שביתה. ומפני זה עלינו להחמיר באמצעי מלחמתנו בתופעה מזיקה זו. האמצעי הזה איננו סימפטי - אני מודה בזה - אבל המציאות המרה מכריחה אותנו להשתמש בו. והתנאים הם יוצאים מהכלל, והם דורשים גם אמצעים יוצאים מהכלל. יאבו נא מוסדותינו המוסמכים- המרכז והועד המפקח על קופ"ח לדון בהצעתי ולהגשימה בהקדם".

לערך המלא על ד"ר הוגו כהן - כאן

[6] עיתון דבר, 19 באוקטובר 1934, עמ' 7. מדור "משמר הבריאות", "איך נגן על עצמנו בפני פושעים סניטריים?"