הרוקח חיים שלמה רובוביץ 1881-1918
שימש כרוקח במושבה בשנים 1909- 1918
נולד באלול תרמ"א (ספטמבר 1881) בירושלים. אביו, משה, שהיה הרוקח הראשון בארץ ישראל, עלה ארצה ב- 1851, ובשנת 1854 כשנוסד בירושלים בית החולים "מאיר רוטשילד", החל שם את דרכו כמתלמד בבית המרקחת. חיים שלמה עבד עם אביו בבית החולים מאז היותו נער. כשנפטר האב, בשנת 1900, מילא את מקומו כרוקח. זמן מה אח"כ, הוצעה לאחיו הבכור יצחק אריה, שהיה גם הוא רוקח, משרת הרוקח הראשי בבית החולים, וחיים היה לסגנו. חיים נישא לדבורה בת מאיר בירושלים.
כן יש לו ידיעה רבה בחירורגיע, בחבישת פצעים ומשיחת עיניים וכו', מבקש לו משרה באחת המושבות...". בעקבות מודעה זו נתבקש חיים שלמה רובוביץ על ידי השלטונות הטורקיים לעבור למנחמיה ולשמש במושבה כרוקח-חובש.
אל המושבה רחובות בא חיים בשנת תרס"ט (1909) מירושלים, יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם: ריזל מלכה נולדה בתרס"ג (1902) בירושלים, משה נולד בתרס"ו (1905) במנחמיה, וטובה מרים נולדה בתרס"ח (1907), בירושלים. ברחובות נולדו להם עוד שני ילדים: אברהם בן ציון בתרע"א (1910), ויהונתן צבי, בתרע"ג (1913).
על השתלבותו של הרוקח רובוביץ במושבה, ועל יחס אנשי הוועד אליו ניתן ללמוד מהבקשות החוזרות ונשנות שלו לתוספת שכר שנענו בדרך כלל באיחור ובאופן חלקי בלבד. מצד אחד, אנשי הוועד היו מרוצים משירותיו של רובוביץ, אחרת לא היו מחדשים את ההתקשרות איתו שנה אחר שנה. מצד שני, היו להם טענות כלפיו בכל הקשור לניקיון בית הרפואות. למשל, כאשר ביקש רובוביץ לחדש אתו את ההתקשרות לשנת תרע"א (1911), החליט ועד המושבה כי המזכיר יעשה אתו את ההתקשרות לא לפני שיזהיר אותו: "על הסדרים נחוצים ועל ניקיון בית הרפואות". או למשל, כמה חודשים מאוחר יותר, כאשר ביקש רובוביץ להוסיף לו על משכורתו, החליט הוועד לדחות את בקשתו והודיע לו שעליו להשגיח יותר על הניקיון בבית הרפואות.
הוועד העביר את בקשתו לבדיקה של "ועדת התשעה", ולאחר שזו סיימה את עבודתה, החליט הוועד להוסיף לו 5 פרנק בלבד לחודש, וזאת רק אם הרופא לא יתנגד כי ימשיך בעבודתו כרוקח במושבה.ד"ר מוסקוביץ, רופא המושבה, נתן הסכמתו כי רובוביץ ימשיך בתפקידו שנה נוספת, בתנאי שהוועד ידרוש ממנו כי ישמור על ניקיון בית הרפואות.
השכר שקיבל רובוביץ לא הספיק לו למחיית בני משפחתו ומצבו הכלכלי היה קשה. כאמור לעיל, ניתנה לו רק רבע מתוספת השכר שביקש. פנייתו אל הוועד לקבל דמי קדימה והלוואה נענתה בחיוב. רובוביץ קיבל דמי קדימה ע"ס 50 פרנק והלוואה ע"ס 50 פרנק מקופת הגמ"ח בערבותה של גב' רחל הירשנזון, וזאת לאחר שהסכים להחזירם בעשרה תשלומים שווים.
הוועד החליט להוסיף לו עשרה פרנק לחודש אם ימלא אחר התנאים הבאים:
1. שיעתיק על מדבקה את פרטי המרשם שנתן הרופא וידביקה על כל רפואה היוצאת מבית הרפואות, כנהוג בכל בתי הרפואות האירופיים.
2. שיזהר ביתר דיוק על ניקיון בית הרפואות והכנת הרפואות.
3. שישגיח שלא ילך לאיבוד הרכוש של בית הרפואות.
4. שייגבה תשלום מאנשים שבאים לחבוש פצעיהם ועוזבים את בית הרפואות בלי תשלום בעדם.
בכסלו תרע"ד (1913) פנה רובוביץ במכתב לוועד המושבה: "...אתם ידעתם את עבודתי אשר עבדתיכם כל הזמן, כי בכל כחי עבדתי אתכם ומלאתי את מלאכתי עלצהי"ט. אקוה כי כל בני המושבה היו גם הם מרוצים ממני ומעבודתי כל הזמן אשר עשיתי אותה באמת ובתמים, אשר יעידון ע"ז כל אנשי המושבה הי"י. ע"כ באתי לבקש מלפני מע"כ הרמה לשים לבכם למצבי הרע אשר הנני בעל משפחה של שבע נפשות... והמשכורת המזערה שלי של 85 פרנק לחדש איננה מספקת להחיות את נפשי ונפשות ב"ב בפרט בעת כזאת שהיוקר הולך הלך וגדול הנהו מצבי דחוק עד לבלי ערוך. ע"כ הנני מבקשכם להיטיב להוסיף לי 15 פרנק לחדש. כי ידוע תדעו בעצמכם כמה קשה לפרנס משפחה בשכר הדל שהנני מקבל בבטחי בטוב לבבכם וישרתכם הנני חותם בשלום ורגשי כבוד. אנא: בבקשה להודיע את בקשתי לפני אספה כללית, אם לא תוכלו בעצמכם להחליט דבר זה".
(1917) ומתאר את קשיי עבודתו: "העבודה רבתה בבית המרקחת בשנים האחרונות מפאת המצב הקשה שאנו נמצאים בו. בייחוד מהזמן שהחלו להגר למושבה מיפו ומירושלים. אין לי מנוחה ביום ולא בלילה. חשבתי שהוועד ייקח זאת לתשומת לבו ובינתיים העבודה הולכת ורבה". רובוביץ ביקש להוסיף למשכורתו או להטיל תשלום מיוחד על הרפואות הניתנות לאורחים: "שיהיה עבורי בעד עבודתי הקשה". רובוביץ מקווה שהוועד יכיר בטענה כצודקת.
מפאת המצב הקשה, הוועד לא נענה לבקשתו, ולא עוברים חדשים רבים ורובוביץ שולח אל הוועד מכתב נוסף.
מפאת מחלתו אשר גברה, רובוביץ אינו יכול להוסיף ולעבוד. הוועד ממשיך לשלם לו את משכורתו בכל חודשי היעדרותו מן העבודה.
שלושה חודשים אח"כ, בשבט תרע"ח (1918) מחליט הוועד לקבל את מאיר לוצקי לרוקח בשכר של מאה פרנק לחודש, זאת למרות, פנייתו בכתב של יצחק רובוביץ , אחיו של חיים, להתקבל למשרת הרוקח במושבה, עד אשר יחלים אחיו ויחזור לעבודה.
כאמור לעיל, ועד המושבה לא נענה להצעתו ובוחר להעסיק את הרוקח מאיר לוצקי, בשכר חודשי של 100 פרנק.
באב תרע"ח (1918) לאחר שסיים יצחק רובוביץ את ביקורו אצל אחיו חיים ברחובות, פוגש אותו אפרים חרל"פ, שהיה חבר ועד המושבה, ומבקש ממנו להגיש בקשה למשרת הרוקח של המושבה. יצחק שהה באותה עת אצל בנו ביפו, וכעבור מספר ימים שולח הצעתו למשרת הרוקח במושבה, הכוללת את העסקת בנו משה כעוזר רוקח, בשכר של 5.5 פונט אנגלי. הוועד מקבל הצעתו ויצחק ובנו, שהיה מוכר לבני המושבה מעבודתו בעבר בבית הרפואות, מתחילים בעבודתם בחודש אלול תרע"ח (1918), מועד בו סיים הרוקח לוצקי את עבודתו. יצחק משמש כרוקח המושבה עד אדר תרע"ט 1919, אז התפטר מעבודתו וחזר לירושלים.
חקר וכתב - צביקה תדמור