צבי גדליהו סוחובולסקי (1886 – 1968)

צבי גדליהו סוחובולסקי אומנם לא ביקש להתבלט, אולם בזכות עמל כפיו ובזכות פעילותו הציבורית המאוד ענפה הטביע את חותמו על תולדות המושבה רחובות.

צבי נולד בעיר ביאליסטוק, ברוסיה הלבנה, בשנת 1886 (ז' בניסן תרמ"ו) לאביו ר' אברהם זאב, סוחר, נדבן ותלמיד-חכם. הוא למד בחדר, הצטרף לתנועת "חיבת ציון" והתמסר להפצת הלשון העברית בחוגי הנוער היהודי. בעיר ביאליסטוק התקיימה באותה תקופה פעילות ציונית ענפה, וצבי נטל בה חלק. ב-1904 בהיותו בן 18 החליט לעזוב בית אמיד ועיר תוססת ולעלות לארץ ישראל על מנת להגשים את האידיאל של עבודת אדמה עברית (היה מראשוני העלייה השנייה).

בשנתיים הראשונות שלו בארץ עבד במושבות ראשון לציון, פתח-תקווה, נס ציונה ובמושבות בגליל. שנתיים היה חבר בקבוצת חולדה ושלוש שנים חי בחיפה. אחר כך קשר את גורלו בגורלה של רחובות למשך כ-30 שנה. עבד כפועל חקלאי שכיר בשדות, בכרמים ובפרדסים, וחפר עשרות בארות מים להשקיית האדמה. יצא פעמיים להשתלמויות חקלאיות בחו"ל – פעם בשוויץ ופעם ברוסיה. בנוסף לעבודת הכפיים הקשה, השקיע מרץ רב בעבודה הציבורית הן במושבה והן מחוצה לה.

הוא נשא לאישה את דבורה ונולדו להם שלושה ילדים: זאב, יוכבד ונירה.

ברחובות עסק בתחומים ציבוריים רבים – כחבר מועצת המושבה, כנציב ציבור הפועלים, כחבר בהנהלת קופת מלווה (כיום בנק הפועלים), כשותף לחבר השופטים של מועצת פועלי רחובות. יזם את הקמת בית הפועלים ברחובות ופעל להקמתו. עזר לפועלים רבים להקים לעצמם משקים במושבה וייצג את האינטרסים שלהם בפני הרשויות.

הוא גם פרסם בעיתונים במשך השנים מכתבים, מאמרים וקטעי הווי על רחובות בתקופותיה השונות. מאוחר יותר הוא כינס פרסומים אלה בספרו "אדם ועמלו", שיצא לאור ב-1973 בהוצאת המרכז החקלאי. רישומה של רחובות ניכר מאוד בספר כולו, ובייחוד בפרקים "המושבה רחובות" ו"הפועל במושבה". הוא אף כתב את הפרק "ראשית הפועל הצעיר" ב"ספר העלייה השנייה".

סוחובולסקי היה פעיל מאוד גם במישור הציבורי הארצי – היה ממייסדי מפלגת "הפועל הצעיר" ומפעיליה, ב-1920 היה ציר באסיפת הנבחרים הראשונה, היה בין מייסדי הסתדרות העובדים הכללית, היה חבר במועצת ההסתדרות ובמרכז קופת חולים. יסד את משרד קופת חולים בחיפה והקים מרפאות באזורים רבים בארץ. היה ממייסדי תנועת המושבים וחבר הוועד הפועל שלה. ב-1935 שימש כציר בקונגרס הציוני ה-י"ט. היה גם חבר במוסד לביקורת של מפלגת פועלי ארץ ישראל והקפיד מאוד על טוהר המידות הציבורי.

צבי, בן טובים שלא היה רגיל לעבודת כפיים, הסתגל לחיים הקשים בארץ ועבד את האדמה מתוך אמונה ומתוך אהבה במשך שנים רבות, עבודה שהסבה לו אושר וסיפוק רב. כאשר נסיבות חייו אילצוהו להפסיק לעסוק בעבודה זו, הקים לעצמו משק בכפר ביל"ו, ועסק לסירוגין בכתיבה ובעבודת המשק עד ימיו האחרונים. וכך הוא כותב: "אין חלקי מלא כעת בכושר שהיה לי בשנים הקודמות. תנאי ההתנחלות הזעומים וחולשה שינו את דרכי חיי. בוקרי אינו מוקדש לעמל כפיים בחיק הטבע, אבל יקר לי מכל יקר הזמן שנותר לי אחרי קומי משולחן הכתיבה. או אז הנני שב אל מקורי, הנני מתייחד עם עמל כפי באדמתי. מלאכת הכתיבה משמשת לי רק כפרוזדור כדי להיכנס אחר כך לטרקלין העבודה. מה רב היה אושרי בחיים אילו כל היום יכולתי לדור בטרקלין של הטבע, של היצירה החקלאית!"

צבי הלך לעולמו בי"ד באב תשכ"ח, 8 באוגוסט 1968, חודש בלבד אחרי מות רעייתו.

לבקשת ילדיו, אישרה עיריית רחובות שם על שמו בשכונת שרונה בעיר.