משפחת מינקוב

ברוך זליג מינקוב נולד ברוסיה, נפטר בשנת 1917

שנת העלייה של בני הזוג – לא ידועה

בני הזוג הגיעו ארצה עם בניהם מספר שנים אחרי עלייתו של בנם יהודה, אשר רכש אדמה והתיישב ברחובות בשנת 1891. הם בנו את ביתם ברחוב יעקב ונטעו כרם של 10,000 גפנים.

הוא נפטר ב-1917.

יהודה לייב מינקוב נולד ברוסיה בשנת 1870. הוא התיישב ברחובות בשנת 1891, והכין את הקרקע לעליית הוריו ואחיו. הקים חנות לממכר אריגים בסמוך לפעמון המושבה .

בקרב תושבי רחובות נוצרו בזמנו שני מחנות – "הזקנים" ו"הצעירים". "הזקנים היו שומרי מסורת, שביקשו לשמור על אורח החיים הישן. הצעירים היו משכילים ששאפו להנהגת חינוך מתקדם בבית הספר. הם אהבו לבלות ובזמנם הפנוי ערכו חגיגות, הירבו לטייל בארץ, אהבו לשיר ולרקוד. הם רכשו נשק וסוסים ויצאו לעזרת מושבות שכנות בשעת התקפה.

יהודה נמנה אף הוא עם אותם ה"צעירים". הוא ביקש להביא למושבה משהו מעולם התרבות האירופאי. במסגרת זו העלה יחד עם קליינר ועם צעירי רחובות את המחזה התנ"כי "זרובבל", שהטורקים התנגדו תחילה להצגתו, ואולם לאחר השתדלותו של זלמן אחיו נתאפשרה ההצגה, והאירוע הפך לחגיגה גדולה.

בשנת תרנ"ט נשא לאישה את רוזה בת שמריהו, ונולדו להם 3 ילדים: דבורה, זאב ותיאודור.

זלמן מינקוב היה חלוץ הפרדסנות ברחובות. ב-1904 נטע את הפרדס הראשון והניח את היסודות לענף כלכלי חדש - ענף ההדרים. ליד הפרדס בנה בית אריזה, מחסנים, אורווה, חדר אוכל לפועלים ובעיקר – בריכת אגירה גדולה להשקיה. בבריכה זו נהגו לשחות בעיקר ילדי המושבה.

הסופר ס. יזהר הנציח את הפרדס ואת הבריכה בסיפורו "רחיצה בבריכה". היו אלה ימי ראשית העלייה השנייה, ועשרות פועלים עבריים שהגיעו אז למושבה הועסקו בפרדסו. זלמן היה חלוץ העבודה העברית במושבה, ופרדסו הפך למרכז פועלי העלייה השנייה. הועסקו בו גם אנשים מפורסמים: יוסף אהרונוביץ, עורך "הפועל הצעיר", בן-ציון ישראלי, ממייסדי המושבה כנרת, המשוררת רחל שעברה כאן הכשרה חקלאית ראשונה ועוד. גם הסופר יוסף חיים ברנר נהג לבקר אצל זלמן.

פרדסו היה פרדס לדוגמה, ומשך מבקרים רבים. החברה להגנת הטבע נאבקה למען שימורו ושיקומו והפכה אותו ל"אתר הפרדסנות" – אתר ללימוד תולדות הפרדסנות ברחובות בפרט ובארץ בכלל.

זלמן נפטר ב-1911.

לאחר מותו עזבה המשפחה את רחובות.

שלמה מינקוב היה אדם צנוע, שקוע בעבודתו ולא התבלט בתחום העבודה הציבורית.