אל הציפור (שיר)

שלום רב שובך, ציפורה נחמדת,
מארצות החום אל חלוני
אל קולך כי עָרֵב מה נפשי כָּלָתָה,
זַמרי, ספֵּרי, ציפורי היקרה,
מארץ מרחקים נפלאות,
הגם שם בארץ החמה, היפה,
התשאי לי שלום מאחַי בציון,
מאחי הרחוקים הקרובים?
הוי מאושרים! הידעו ידוע
הידעו ידוע מה רבו פה שוטני,
מה רבים, הוי רבים לי קמים ?
זמרי, ציפורי, נפלאות מארץ,
התשאי לי שלום מזִמְרת הארץ,
מעמק, מגיא, מראש הרים?
הריחם, הניחם אלוה את ציון,
ועמק השרון וגבעת הלבונה -
הַיִתנו את מורם, את נֵרדם?
הַהִקיץ משנתו השב ביערים,
הירד כפנינים הטל על הר חרמון
אם ירד ויפול כדמעות
ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים?
הסר מעליהם הענן הכבד,
הפורש עלטה, צלמוות? -
זמרי, ציפורי, על ארץ בה מצאו
האם עוד לא נבלו הפרחים שתלתי
כאשר נבלתי אנוכי?
אזכרה ימים כמוהם פרחתי,
ספרי, ציפורי, סוד שיח כל שיח,
ומה לך טרפיהם לחשו?
הבשרו ניחומים אם קוו לימים,
ואחי העובדים, הזורעים בדמעה -
הקצרו ברינה העומר?
מי יתן לי איבר ועפתי אל ארץ
ואני מה אספר לך, ציפור נחמדה,
מפי מה תקווי לשמוע?
מכנף ארץ קרה לא זמירות תשמעי,
האספר התלאות, שכבר הן בארצות
החיים נשמעות, מודעות?
הוי מספר מי ימנה לצרות העוברות,
נודי ציפורי, אל הָרֵך, מִדברֵך!
אֹשַרת, כי עזבת את אוהלי;
לו עמי שכנת, אז גם את, כנף רננים,
אך לא בכי ודמעות לי גהה ייטיבו,
לא אלה ירפאו מכתי;
כבר עיני עששו, מלאתי נאד דמעות,
כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקיצים -
ולא הקיץ הקץ על יגוני.
שלום רב שובך, ציפורי היקרה,
צהלי נא קולך ורוני