חסר רכיב

משאת נפשי (שיר)

מלים: צבי מרדכי מאנה, לחן: עממי

שמש אביב נטה ימה
עד לִקצוֹת שמים,
זיו חכלילי הוצק שמה
תאוה לעיניים.

סביב תשלֹט שַלְוַת הַשקֵט
עלה בל יתעורר,
על ראש גבנון בדד, דומָם
יושב לו המשורר.

סביב תשלֹט שלוַת השקט
הס, קול משק כנף,
רוח צח על פני עבר
יגע גם כל ענף.

היא החסידה חשרת איבר
זַכָּת גֵו כסוֹלת,
שם במחוגה הלאה, מעלה
תחצה ים תכלת.

הה, מי יתן כנפי יונה
לי, גם לי תולֵעָה,
או כאדם לו רק חופשי
אשב או אצאה.

אז אעוּפה, אסע קדמה
שם שר, מת הלוי,
שם על שדמות בר ופרי
חיש יחשך כאבי

איֵך, איֵך אדמת קודש
רוחי לך הומיה,
אויר ארצך חיי נפש
מרפא גם לגְוִיָה.

אויר ארצך, חיי נפש,
יעיר בי הגיון,
מחזות נֹעַם, מחזות קֹדֶש
אראה בחזיון.

אשכח עֹצבי, תוגת נפשי
על תקווֹתָי כלוּ,
ימים טובים, חיי שקט
נגדי עוד יצהלו.

מה נָעַמת תור האביב
הודך מי ישמיע,
תִקְוַת אנוש כי תָבוֹאָה
יום אל יום יביע.

איֵך, איֵך אדמת קודש
רוחי לך הומיה
לוּ גם את גם אני יחדָו
שבים כבר לתחיה
חסר רכיב