ד"ר חיים ויצמן

ד"ר חיים ויצמן (1874- 1952) היה נשיאה הראשון של מדינת ישראל, בין השנים 1952-1949. כמדען ואיש מחקר בתחום הכימיה עשה רבות והיה מדינאי בעל קסם אישי רב. נמנה עם המנהיגים שהביאו לכינונה של מדינת ישראל.

חיים ויצמן גדל בבית יהודי מסורתי. סיים בהצטיינות את לימודיו בפינסק, השתלב בחוגי חיבת ציון ונמשך אל רוח ההשכלה. ויצמן בחר להמשיך את לימודיו בתחום הכימיה בגרמניה ובשווייץ. הושפע עמוקות מהשקפותיהם של אחד העם ושל הרצל. בשנת 1904 זכה להצעת עבודה מהמחלקה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה ועשה שם את הדוקטורט, התערה בחיים הבריטים והפך לנתין בריטי.

ויצמן המציא שיטה חדשה להפקת אצטון סינטטי מתירס, תגלית שהיוותה תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי של בריטניה. לתגליתו נודעה משמעות מסחרית ואסטרטגית, שכן האצטון היה חיוני לתעשיית החימוש לשם יצורו של אבק שריפה.

חיים ויצמן במעבדה

צלם - דן שלייסנר

ב- 1917 נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, וחתר לשכנע את הממשלה הבריטית לפרסם גילוי דעת התומך בזכויות היהודים בארץ ישראל. בסופו של המאמץ נולדה הצהרת בלפור ב- 2 בנובמבר 1917. בשנת 1918 סייר בארץ-ישראל כראש ועד הצירים, הגוף היהודי שהופקד על יישומה של הצהרת בלפור. הוא מצא בארץ יישוב יהודי המתאושש מתלאות המלחמה והתפעל מן החיוניות במושבות ובתל-אביב, העיר העברית הראשונה. בירושלים הניח את אבן הפינה של האוניברסיטה העברית.

בקיץ 1918, ויצמן נפגש עם האמיר פייסל, מנהיג המרד הערבי, ובינואר 1919 הם חתמו על הסכם לשיתוף פעולה. פרעות תרפ"א (1921) שמו קץ להסכם. ויצמן גייס את תמיכתו של וינסטון צ'רצ'יל (שר המושבות) כדי שיינתן תוקף מחייב להצהרת בלפור בכתב המנדט שהוענק לבריטניה על יד חבר הלאומים ב-1922. הצלחת המהלך היוותה הכרה של הקהילה הבין-לאומית במטרות הציונות.

ב-1921 נבחר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. הוא יצא לארה"ב, ויחד עם אלברט איינשטיין ניהל מסע גיוס כספים להקמתה של האוניברסיטה העברית. ב- 1925 בנוכחות הלורד בלפור, חנך ויצמן בטקס רב רושם את האוניברסיטה בהר הצופים. מאותה שנה ויצמן נשא בשני תפקידים באוניברסיטה העברית. כיהן כנשיאה (עד 1935) וכיושב ראש חבר הנאמנים שלה עד שנבחר לנשיאה הראשון של מדינת ישראל. ב- 1929 ייסד את הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. בכך הפכה התנועה הציונות, לגורם מייצג של יהדות העולם.

ב- 1930, התפרסם בשם הממשלה הבריטית "הספר הלבן" של פאספילד. אנגליה החלה לסגת מהבטחותיה, והעשייה הציונית נתקלה בקשיים. ויצמן לא נבחר לנשיאות התנועה בקונגרס הציוני ה-17 (באזל, 1931). הוא חזר להיות נשיא ההסתדרות הציונית ב- 1935, ועם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה התמסר למאמצי הסיוע ליהדות אירופה. הוא קיווה להביא לעלייתם ארצה של מדענים מובילים מגרמניה, ולהשתלבותם, בין השאר, במכון זיו אשר שקד על הקמתו. במקביל פעל במסגרת המוסד לעליית הנוער.

מכון המחקר המדעי ע"ש דניאל זיו ברחובות נפתח ב- 1934, והפך ב- 1949 למכון ויצמן למדע, וויצמן היה נשיאו הראשון. ב-1937 ורה וחיים ויצמן נכנסו לביתם, שתוכנן ע"י האדריכל היהודי הגרמני אריך מנדלסון.

בתקופה זו ויצמן עבד בשותפות עם דויד בן-גוריון, מנהיג מפא"י ויו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, ושניהם החליטו לתמוך במסקנות ועדת פיל (1937) אשר קראה לחלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית. לראשונה תמכו מנהיגי הציונות במפורש בעקרון של הקמת מדינה עצמאית בעלת רוב יהודי, לצדה של מדינה בעלת רוב ערבי. "הספר הלבן" השלישי (מאי 1939), הורה על הגבלות לעליית יהודים ארצה. הרגשות האנטי-בריטיים ביישוב התעצמו, ומעמדו של ויצמן נפגע.

בשנות מלחמת העולם השנייה נרתם ויצמן למאמץ המלחמה הבריטי נגד גרמניה. הוא גייס את התעשיות הארצישראליות לצרכי הצבא הבריטי, וכך גם את מעבדותיו של מכון זיו. הוא עצמו שב לעבודה המדעית, מתוך כוונה לסייע לבריטים ולאמריקאים בייצור גומי סינטטי. במקביל קידם הקמתה של הבריגדה היהודית הלוחמת, ורבים מחייליה נותרו באירופה לאחר המלחמה כדי לסייע לפליטים היהודים.

בשלהי המלחמה, לנוכח מדיניותה המבישה של בריטניה כלפי המעפילים וניצולי השואה, גברה הרוח האקטיביסטית ביישוב. ויצמן נתפש כפשרן ונחלש פוליטית. בדצמבר 1946 הודח ויצמן מנשיאות התנועה הציונית. במהלך ביקורה של ועדת אונסקו"פ בארץ בקיץ 1947, הייתה מעורבותו מכרעת לשם הכללת הנגב בגבולות מדינת ישראל. בהמשך תרם מהשפעתו על ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם (כ"ט בנובמבר 1947) על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית. פגישתו עם הארי טרומן, נשיא ארה"ב, גרמה לאחרון להכריע בעד תמיכה בעצמאות מדינת ישראל.

ביתו ברחובות שימש באותן השנים כבית הנשיא. בזכות מעמדו האישי זכה לתמיכה ציבורית וליוקרה בין-לאומית. כנשיא פעל למען קבלתה של מדינת ישראל לארגון האומות המאוחדות, במאי 1949 התקבלה ישראל כחברה באו"ם.

בנובמבר 1949 נחנך מכון ויצמן למדע. בטקס הממלכתי השתתפו מדענים דגולים מרחבי העולם, וניתנה בו הכרה למרכזיותו של המחקר המדעי במדינת ישראל הצעירה.

שער הכניסה למכון ויצמן בראשיתו

עם הקמת המדינה, מונה ויצמן לנשיא מועצת המדינה הזמנית. בפברואר 1949, לאחר כינוסה של הכנסת הראשונה נבחר ויצמן לנשיאה הראשון של מדינת ישראל. בתפקיד זה, אליו נבחר בשנית בשנת 1951, כיהן עד יום מותו.

ד"ר חיים ויצמן נפטר ב- 9 בנובמבר 1952 בביתו שברחובות, והוא בן 78 שנים. על פי בקשתו, הובא לקבורה באחוזתו.

ויצמן הוא מן המנהיגים סוללי הדרך אשר זכו לראות בהתגשמות חזונם בימי חייהם.

על הקשר של חיים ויצמן לרחובות - כאן

חיים ויצמן המנהיג שבחר בדרך הסינתזה, כתבה עליזה גרינבאום, באתר - אישי רחוב

חקר וכתב - צביקה תדמור