אברהם יהושע דונדיקוב
שייך ל - "יחידים", ממייסדי המושבה רחובות.
אברהם יהושע דונדיקוב נולד בקייב שבאוקראינה, בשנת תרכ"ד (1864), להוריו שניאור ושיינה הינדה לבית קיפניס (ממשפחת סוחרי יערות עשירים מופלגים וחסידים נודעים). הוא נתחנך ברוח התורה והחסידות ולמד בעצמו לנגן בכינור.
דונדיקוב נשא לאשה את גוסיה בת ר' יעקב דב קיפניס מז'יטומיר ואשתו חנה בת הרב אברהם הירשנזון.
הוא הוסיף למשוך בעול עסקי המשפחה, אך נפשו היתה רחוקה מהם.
הוא נפגש פעם, בנוסעו בלילה ברכבת, עם אשר גינצבורג, שנודע לימים בכינוי "אחד העם". דונדיקוב שמע מפיו על החיים החדשים המתרקמים בארץ ישראל והושפע רבות מהפגישה הזאת.
באותה שנה נוסדה מחוץ ליפו, השכונה העברית הראשונה - נווה צדק. דונדיקוב השתתף בהגרלה וזכה להיות בין הבונים הראשונים בשכונה.
בז' אדר תר"ן חתם יהושע חנקין על חוזה עם הערבי הנוצרי אנטון רוק מיפו, לקנות ממנו את אדמת "דוראן" בשטח של אלפי דונמים. חנקין האמין שיהודים ימהרו לקנות ממנו חלקות, והוא יוכל להחזיר את חובו למוכר, במועד הקבוע בחוזה. אך קונים לא נחפזו והיתה סכנה שהקנייה תלך לאיבוד. אהרן אייזנברג הרעיש עולמות ומשך יהודים להציל את הקרקע. שמואל גורודיסקי ויעקב קרלינסקי נענו לו מיד ועזרו גם הם למשוך קונים נוספים. כך פנו גם אל אברהם דונדיקוב, שהצטרף לקונים ורכש בבת אחת אלף דונמים. הקנייה נחשבה לאירוע יוצא דופן ביישוב, שלא היה רגיל לנחלה של אלף דונם לאיש אחד. בכך התאפשר לחנקין להחזיר למוכר את חובו.
דונדיקוב התנה תנאי בעת הקנייה - שאת חלקות אדמתו יוכל לבחור כטוב בעיניו, ובקשתו נתמלאה. את המגרש למיקום ביתו בחר על גבעה בלב אדמות דוראן, לצד רחוב יעקב של ימינו. על הגבעה הזאת בנה את ביתו, הבית השלישי במושבה - דירה ואורווה לצדה, תחת גג אחד, ועלייה לאורווה, מקום לתבן ולקש (לפי הדוגמה שראה במשקי בעלי אחוזות באוקראינה). אל הבית הביא את משפחתו מיפו ובעליית האורווה, שהיתה לעת עתה ריקה מתבן, השתכנו ראשוני הפועלים שעבדו ברחובות.
דונדיקוב השתתף באסיפה הראשונה של תושבי רחובות.
ביד רחבה ניגש לפתח את משקו. הוא הביא זוג סוסים ושכר להם עגלון יהודי, הראשון ברחובות, והחריש העמוק ("בחר") הראשון באדמת רחובות, שכל העובדים בו היו יהודים, גם הוא נעשה באדמתו. כך התכונן לנטוע גם כרם, אף הוא בעבודה עברית טהורה, ובערבים היה משמח את נפשו ונפש שכניו-פועליו בנגינת כינורו.
למרבה הצער, הוא לא הספיק לנטוע על הגבעה יותר מאשר את שדרת האקליפטוסים הראשונה, כי נפטר עוד לפני שמלאו לו שלושים שנה, כשלוש שנים אחרי ייסודה של רחובות (ב- ה' אייר תרנ"ב, 2.5.1892).