חסר רכיב

נעמי לוין-חסקלברג - חגים

ב- 1997 עיצבה נעמי "שנות טובות מהמושבה רחובות", ותיארה את חוויותיה במילים מימי ילדותה במושבה רחובות.
12 ברכות מצוירות, כ-12 ירחי השנה, על גלויות מיוחדות למשלוח בדואר, כפי שהיה נהוג בימים עברו. כל גלויה מוקדשת לחג אחר. הציורים והרישומים מתארים את אווירת החג כפי שנעמי זוכרת אותה מימי ילדותה במושבה.


ראש השנה
לקראת השנה החדשה היו קונים לי ספרים ולרוב משומשים (לכן אסור היה לכתוב בספרים!), מחברות (שהיה צריך לעטוף בנייר חום, או עיתון, להדביק באמצע פתק דמוי בול), קלמר, מחק, מחדד, עפרונות וילקוט. קנו לי נעליים, אבל בגדים חדשים היו, למעשה לרוב, "ירושות". בערב ראש השנה התגנדרתי בבגדים ובנעליים, יצאתי לשיטוט קל עם חברות וחזרתי בערב לארוחה החגיגית. תפוחי עץ היו יקרי מציאות, אולם דבש היה בשפע.

יום כיפור
יום כיפור של הילדים היה למעשה, ליל כיפור שבו, לאור סהרון של ירח והמוני כוכבים זוהרים בשמיים כחולים שוטטנו בחצרות הבתים, בפרדסים ובשדות הסביבה כדי "לפלח" את ראשית פירות הסתיו – קלמנטינות, פומלות, רימונים וגויאבות – ואת מה שנותר מפירות הקיץ – אבטיחים, תאנים וענבים. את המחרת בילינו בשינה.

סוכות
לחג סוכות ציפינו בסדינים את סככת הקקטוסים בחצר, כיסינו אותה בכפות תמרים ותלינו מגזרות נייר מעיתונים ומנייר קרפ. הוספנו גם קלמנטינות, רימונים וענפי זית. בסוכה אכלנו בעיקר בערב, ובכל ערב קיווינו שיירד הגשם הראשון - בגלל המהומה שתיווצר – וגם כי לגשם הראשון היה ניחוח מיוחד.

חנוכה
חנוכה היה חג כייפי: חופש מהלימודים וביקורי משפחה. ערב ערב בילינו לאחר הדלקת הנרות בשירה בשני קולות ובקוראל, התכבדנו בקקאו או תה עם לביבות מלוחות וסופגניות מתוקות, שיחקנו בסביבון ובאגוזים (או ג'ולות), וחיכינו לעיקר – דמי חנוכה (ראה "ביקורי משפחה") שאת רובם תרמנו (מתוך תחושת מעורבות ומחוייבות) לקופסא הכחולה של הקרן הקיימת.

ט"ו בשבט
ט"ו בשבט נחגג במסגרת בית הספר, אבל בשמחה גדולה, כי אפילו אם ירד גשם יצאנו לראות את השקדיות במושבה או מחוצה לה, ולנטוע. התאמצנו לחפור גומה בעומק וברוחב מתאימים ולשמור על הנטע שיישאר ניצב בשעה שמהדקים סביבו היטב את האדמה או הבוץ. נטעתי ברחוב ש. בן ציון וגם ביערות בן שמן וחולדה, שבהם פרחו רקפות – ואלה היו לי סימן שנסענו רחוק מהבית בשפלה, ושאנו בדרך לירושלים!

פורים
לפורים התכוננתי לבדו/או בעזרתה של אמא. שיא הכיף היה להתאפר על השפתיים והלחיים בליפסיק שלה, בלי קשר לתחפושת. ילדים התחפשו לשוטרים, לערבים, תימנים, חלוצים וצועניות. ברחובות שוטטו המון מלכות אסתר ואחשוורושים. מרדכי והמן, פרפרים וחיפושיות, וכמובן תפוזים וקופסאות כחולות.

פסח
ההכנות לחג הפסח היו רציניות ורבות.
ראשית הגיעו לבית נשים ערביות שהתמחו בתיקון הדבאש והטיח של מבנה הבית ואחריהם באו הצבעים. בין לבין נעשה סדר בחצר ובגן זרענו ושתלנו ירקות ופרחים של אביב ושל קיץ. נעשה ניקיון יסודי בבית, ואני חיכיתי למשחיז הסכינים שיעבור ברחוב.
ימים שלמים קילפנו, חתכנו, ריסקנו וטחנו ירקות. הצנצנות מלאו בחזרת, ובחביות במרתף אוחסנו חמיצת סלק, כרוב כבוש ולימונדה. שם גם ריכזו אשכוליות, תפוזים, ביצים ותפוחי אדמה. חבילות של מצות בנייר עטיפה חום נערמו על המקרר (הפריז'ידר) ודגי קרפיון שייטו באמבטיה. בארון הגדול שליד המטבח אמא החביאה אגוזים למשחק.
בסירים גדולים התבשלו הגעפילטע פיש, הקניידלך, מרק עוף ובשר הז'ארקוי, ובליל הסדר מילא את הבית ניחוחם של התבשילים ושל החזרת והקינמון שבחרוסת. השולחן היה ערוך בקפידה: לכל אחד צלחת, סכו"ם, מפית מעומלנת, כוס יין והגדה מאוירת.
במלחמת העולם השנייה נהוג היה להזמין חיילים יהודים ששירתו בכל חיילות הצבא שהיו מוצבים ברחובות וסביבתה. אורחים אלה זכורים לי בתודה על החוויה שהעניקו לחג.
אבא היה קורא קטעים מפה ומשם בהגדה והייתה מתפתחת שיחה גם על ענייני דיומא. שרנו "מה נשתנה" טפטפנו יין בעשר המכות, פתחתו בכבוד דלת לאליהו הנביא וקצת השתכרנו מארבע כוסות היין.
כולם היו קצרי רוח עד להגשת האוכל. אני הייתי מתנמנמת עד שכולם שרו את "חד גדיא" ואולי לכן כיום איני זוכרת אף מתנה שקיבלתי על מציאת האפיקומן.

ל"ג בעומר
לפחות שבוע לפני ל"ג בעומר התחלנו ללקט ולרכז את כל מה שמתאים למדורה. הכנו קשתות וחיצים (שאף פעם לא היו ממש מוצלחים) ותפוחי אדמה ובילינו ליל ירח כמעט מלא בעיסוק של הדלקת המדורה, שמירה על האש וקליית תפוחי אדמה. חזרנו הביתה בפנים ושיניים מושחרות, מדיפים ריח של שריפה מהבגדים ומהשיער, וכך הלכנו לישון.

שבועות
חג השבועות שלנו היה חג הביכורים. בבגדים לבנים, זר שזור מענפי אספרגוס ופרחים על הראש, ובידינו סל קטן ומקושט גדוש בפירות וירקות הלכנו לבית הספר, או למגרש הכדורגל של המושבה שבו נערך הטקס המרכזי ואליו היו מגיעות גם עגלות נושאות כל טוב. הביכורים הוגשו לכוהנות וגם אני הייתי פעם!!!! בגלימות לבנות (מסדינים) – ותמורתם היתה קודש לקרן הקיימת.

ט' באב
ט' באב זכור לי בעיקר בגלל השיטוטים בשדות התירס, בלב ענן של יבחושים, או כי אפשר היה להתבטל כל היום ורק לאכול אבטיחים ולמצוץ את לשד תפוזי הוולנסיה דרך חור בקליפה.

ט"ו באב
ט"ו באב לא היה ממש חג שלנו אלא, כבר אז, היה זכרון של חג. המבוגרים סיפרו לנו שפעם היו חוגגים בכרמים בבגדים לבנים, אבל לא סיפרו למה ואף אחד לא קרא לזה "חג האהבה". כשהיינו עובדים בכרמים בחופשת הקיץ הציקו לנו חום השמש וצרעות, שבאו בהמוניהן ליהנות מהדביקות הסוכרים של אשכולות הענבים שבצרנו.

קיץ
בקיץ בילינו גם בקטיף התירס, בטיפול בגומות ההשקייה בפרדסים ובשחייה בבריכות ההשקייה (אחר כך בבריכת מכבי, או אצל מירון. לא זוכרת איזו נפתחה ראשונה) והיה עלינו להשלים את "חוברות העבודה לקיץ". עם חברים ירדנו למושבה, כלומר לקיוסק, שתינו גזוז וליקקנו גלידה. עם ההורים נסענו לתל אביב כדי ללכת לים, או לבקר את המשפחה בירושלים. החופש הגדול היה חג.
חסר רכיב