חסר רכיב

רפאל ליפקין (1948-1915)

רפאל ליפקין, נולד ברחובות ב- 1915. הצעיר מבין שבעת ילדיהם של שושנה ומרדכי. אביו של רפאל עלה לארץ, מהומל שבבלארוס, והתיישב ברחובות ב-1903. האב הקים מסגרייה ולאחר תקופה מה, חזר לעירו והביא את אשתו שושנה ושלושת ילדיהם לרחובות.

לרפאל הייתה אחות תאומה בשם יהודית שמתה בינקותה. הוא גדל ולמד ברחובות. בנערותו חלה בשחפת ונשלח להבראה בחברון והבריא.
עוד בהיותם נערים, רפאל ואחיו נחום הצטרפו לאחיהם הבכור משה ויחד עבדו במסגרייה המשפחתית ונשאו בעול פרנסת המשפחה, אחרי שאביהם מרדכי חלה בשחפת ונפטר ב- 1917, בהיותו בן 40.

במסגריית האחים ליפקין בוצעו עבודות לבניין ולחקלאות עבור תושבי רחובות והסביבה, וכן עבודות הקשורות למאמץ המלחמתי בימי המאורעות ובמלחמת העצמאות. במקום ביצעו עבודות מתכת למגדלי שמירה ומיגנו מכוניות והפכו אותם למשוריינים ששימשו את השיירות שעלו לירושלים הנצורה.

על האחים הנפחים כתב נחום גוטמן, בספרו החופש הגדול או תעלומת הארגזים, בבואו לשכור חדר בדירת משפחת ליפקין; "...נכנסנו למפחה. באפלולית עמדו כמה דמויות סביב הסדן והקישו איש איש לפי תורו על הברזל המלובן. אחד גבוה, בעל זקן שחור, היה כנראה בעל המפחה.
שלושת הבחורים שעמדו עמו היו דומים זה לזה כשלוש טיפות מים. כנראה בנים שלו. ליד המפוח נתגלתה עוד דמות של בן נוסף. ובפינה הבחנתי בבן חמישי, שהיה כורע על ברכיו ונוקב חורים בתבת ברזל, ובשעת מעשה הוא מדבר עם אדם אחד. הברזל המלובן הקרין והאיר את פני העובדים באור לא רגיל. עיניהם השחורות הבריקו מתחת לגבות המאומצות. מראה המפחה הזאת העלה לפני את דמותן של משפחות מבני ישראל בימי שפוט השופטים, כשהכינו במערות נסתרות חֲרבות לבני עמם..". בהמשך מספר נחום גוטמן "...ראש הועד בא לראות אותנו, וגם מנהל העבודה, ופעם אחת נתמלא החדר הקטן אנשים רבים: חרש הברזל, בעל הבית שלנו, וכל שבעת בניו החסונים הופיעו בחדר בית החולים".

ליפקין האב ע"פ נחום גוטמן
ליפקין האב

עיקר עיסוקו של רפאל, חובב טבע ובעלי חיים, היה הציור. הוא השאיר אחריו עשרות ציורים , רבים מהם מתארים את נופי המושבה ואת בתיה. כן צייר טבע דומם, דיוקנאות אחדים ויצר גם קולאז'ים ממגזרות נייר. רפאל היה ידוע ומוכר במושבה כצייר, והתכוון להשתלם בציור בצרפת, אך לא הספיק.הוא למד אצל הצייר אשר פלדמן ברחובות. לרגל פתיחה תערוכה, לזכרו של רפאל, בבית האיכר ברחובות, באוקטובר 1949 כתב פלדמן בעיתון "דבר"- "... ערב אחד נכנס אלי בגשם סוחף אחד ארוך ארוך בתלבושת קיצית וערום כמעט, ופניו פני ילד. הוא עמד ושתק, לבסוף עשה מאמץ ואמר; אני רוצה ללמוד ציור, ושוב שתק. ומאז ראיתיו תמיד בפינתו, עובד בשקט ובהתמדה....למרות גילו הצעיר בשדה האמנות ועל אף עבודתו המקצועית כפועל- נמצא אחוז גדול של תמונותיו מוצלחות, יפות ומעניינות בדרך ביצוען; יד שובבה ובלתי מרוסנת, זורקת את צבעיה בפשטות ובחזקה- כאילו הכל מותר לה- בלי דאגה לתוצאות, אך העין עוקבת במבט אלכסון אחרי כל תנועת היד- מחמירה, מעמיקה, שומרת וחוקרת ודואגת לכלליות- לשלימות; ברוב המקרים הוא משיג את מטרתו. בין הקווים הפשוטים הללו וכתמי הצבע הבלתי מרוסנים- נוצרה הרמוניה, אפילו עדינות.." (קישור לטקסט המלא)

יהודית מצקל, אוצרת תערוכה שהתקיימה במלאות 120 שנים לרחובות, "בפרדס ליד השוקת"כתבה: "התייחסותו של ליפקין לאור הארץ ישראלי ולנופי המושבה, כמו למשל בסדרת ציורי עצי האיקליפטוס מנציחה את עינו החדה ואת ידו המוכשרת לתפוס את הרגע, את אדי החום העולים מן האדמה אל מול צילם המבטיח של העצים. סדרה משובחת לא פחות היא סדרה של ציורים המתארת את ההווי בחצרות בתי המושבה: בתים חד קומתיים מוקפים בגדרות, תרנגולות מתרוצצות, מריצה עמוסת ירק ולידה ניצבת המגרפה. ליפקין היה צייר חובב, אבל עובדה זו אינה גורעת מכישרונו הנפלא ומהחוויה הנגרמת לצופה כשהוא מתוודע ליצירתו".(קישור לטקסט המלא)

רפאל, לא היה נשוי וגר עם אמו בביתם הסמוך למסגרייה, ברחוב הרצל. בעיצומה של מלחמת העצמאות, ביום ראשון, כ"א באייר תש"ח, 30 במאי 1948, לפני הצהריים, הופצצה רחובות מן האוויר על ידי מטוסים מצריים. האחים רפאל ונחום ופועל נוסף, שעסקו בבניית משוריין במסגרייה, נפצעו אנושות, ומותם נקבע בבית החולים. רפאל היה בן 33 במותו.

הבת של אחייניתו של רפאל, הילה אהרון בריק, כתבה שיר לזכרו "רפאל הרחובותי" להלן בית אחד מהשיר "... וּרְפָאֵל צַיָּר הָיָה/ שֶׁצִיֵר בְּעִקָר אֶת רְחוֹבוֹת/ קְצַת אִימְפְּרֵסְיוֹנִיסְט וּקְצַת אֶקְסְפְּרֵסְיוֹנִיסְט/ ְלֹא זֶה וְלֹא זֶה/ עָתִידוֹ נִשְׁאַר לְפַנַיו/ ְאֲחַרַיו הִשְׁאִיר/ עַשְׂרוֹת צִיּורִים/ וּתְהִילָתוֹ –תְהִילַת מָה מְהוּסֶסֶת,/ מִתְכַּנֶסֶת בִּצְנִיעוּת בְּסַלוֹנֵי הַמִשְׁפָּחָה...".

רפאל ליפקין קבור בבית העלמין של רחובות, לצד אחיו נחום וקורבנות ההרעשה האחרים. הוא מונצח באנדרטה בהר הרצל, בירושלים.

חקר, ראיין וכתב - צבי תדמור
חסר רכיב