ביטחון והגנה - עשור שני 1910-1900

בשנים אלה רוב השטחים החקלאיים של המושבה היה מוקדש לנטיעות ורק חלק קטן לפלחה. תחילה, עיבדו האיכרים בעצמם את הקרקע, אך מאוחר יותר החלו להחכיר את השטחים לערבים. יתכן שהמצב הכלכלי הקשה של חלק מהמתיישבים הביא להחכרת השטחים למזרע תבואות ואת שטחי הבור לרעייה . הדבר גרם לכך שערבים הסתובבו במושבה ולגניבות.

באסיפה שהתקיימה ב- 6 לספטמבר 1903 (יד' אלול תרס"ג) נדון הדבר, והוחלט שכדי להפחית את השפעת הערבים במושבה, לא תתאפשר החכרת אדמות בור לערבים, למעט הגברת דונדיקוב, שהיו לה שטחי בור גדולים וכדי שהיא לא תסבול מכך, יינתן לה 'לנהוג חופשי כרצונה' . האיכרים טענו להגנתם, כי קיבלו את דבר ההחלטה באיחור וכי האדמה הוחכרה כבר למשך מספר שנים. ועד המושבה שלח שומרים במטרה למנוע מהערבים לעבד את השדות, אולם ללא הועיל. כשהתברר, שלא ניתן היה למנוע את עיבוד הקרקע ע"י הערבים, נאות הוועד לפשרה, בה סוכם שהערבים ימשיכו לעבד באותה השנה את האדמה, אולם הם יתחייבו, שלהבא ללא אישור הוועד הם לא יעבדו את האדמה (1).

(1) פועל הצעיר 23.12.1910