בית חולים ליולדות ונשים א. וה קיבלסון

הרעיון להקמתו של בית החולים ליולדות ברחובות לא היה רעיון חדש אצל חברי המועצה המקומית ובמושבה רחובות. תחילתו, במגרש ובניין שציווה גולדפרב בצוואתו לטובת המועצה המקומית לשם הקמת בית חולים במושבה, ויוזמה של 4 רופאים במושבה להקים על המגרש בית חולים עם ארבע מחלקות אחת מהן מחלקת יולדות . יוזמה נוספת, של שני רופאים שהקימו בית חולים פרטי ליולדות "ישע" שנסגר כעבור שלוש שנים, בשל קשיים כספיים.

מספר שנים, מאוחר יותר, ביוזמה משותפת, של מרכז קופ"ח של הסתדרות הפועלים העברים בא"י ושל יו"ר המועצה ברחובות, הביאה לפתיחתו של בית החולים ליולדות ונשים ע"ש ה' קיבלסון.

ביה"ח נפתח במבנה בו שכן בית החולים האזורי לשעת חירום, שפעל בימי מלחמת העולם השנייה, ברחוב בנימין 34. את המבנה שכרה המועצה בשנת 1941 ממר הרוי קיבלסון, שהיה בעליו, כדי להקים את בית החולים לשעת חירום, וניתנה לה הרשות להשכירו לאחרים.

בחוזה שכירות שנחתם בחודש אפריל 1943, בין השותפים ליוזמה הנ"ל, הותנה והוסכם בין המועצה לבין קופ"ח כי הבניין בן שתי הקומות, ישמש לבניין בית החולים ליולדות, החל מה- 1 במאי 1943 ועד 31 במרץ 1946. דמי השכירות נקבעו ע"ס 25 לא"י לחודש.

בשנת 1943, ד"ר הוגו דוד כהן פתח את בית החולים ליולדות ברחובות וכיהן בו כמנהלו הראשון. הוגו הגיע לרחובות מתל אביב, בה עבד במספר מרפאות של קופ"ח ובמקביל במחלקה הגינקולוגית והיולדות של ביה"ח בילינסון בפתח תקווה, אצל פרופ' ארווין רבאו, שהיה מנהל המחלקה. הוגו כהן ניהל את בית החולים ליולדות עד אביב 1953, אז עבר והקים את המחלקה ליולדות וגינקולוגיה בבית החולים קפלן ברחובות, אותה ניהל עד 1967. על קורות חייו של הוגו כהן אפשר לקרוא בהרחבה - כאן.

לא ידוע מי היה מנהל ביה"ח ליולדות בין השנים 1953- 1958, מועד בו נתמנה ד"ר זאב (וולף) דים למנהלו. ד"ר דים ניהל את ביה"ח עד פטירתו באוקטובר 1967.על קורות חייו של זאב דים אפשר לקורא בהרחבה - כאן

(בין העומדים מצד שמאל, השלישי בשורה הוא ד"ר דים. לידו עומד בנו )

קופת חולים התחייבה לשמור על המבנה וניקיונו ולהחזירו למועצה באותו מצב בו קיבלה אותו, כולל האינסטלציה החשמלית המשמשת לאור, לקור ולחימום. ניתנה הרשות לקופ"ח להכניס שינויים במבנה, והמועצה מסרה לקופ"ח את כל הציוד שהיה בבית החולים לשעת חירום.

קופ"ח התחייבה לקבל יולדות הנשלחות מטעם הלשכה לעזרה סוציאלית שעל יד המועצה, במחיר 4 לירות ללידה ראשונה בכל חודש, ועלותן של לידות נוספות באותו חודש, יהיה במחיר העלות, וזאת רק בשנה הראשונה. בשנה השנייה והשלישית יקבע המחיר באופן יחסי למחיר העלות שיהיה בשנים אלו. במקרה שיולדת תהיה זקוקה לאשפוז, לאחר שבעה ימי לידה, המחיר לאשפוז יהיה 50% ממחיר העלות.

קופ"ח הסכימה לקבל יולדות של קופת חולים העממית לפי מחירי העלות ולפי תנאים המקובלים בין שתי הקופות, וכן לקבל במידת האפשר יולדות שאינן משתייכות לאף אחת מקופות החולים, במחירים הנהוגים בבתי חולים ליולדות בארץ.

כשקרא ד"ר כצנלסון (מנהל קופ"ח עממית מיסודה של "הדסה") את החוזה שנחתם בין המועצה לבין קופ"ח של ההסתדרות, כעס על כך שלא שיתפו אותו בהכנת החוזה, וציין באירוניה, במכתבו ליו"ר המועצה המקומית כי סעיף 14 לפיו הסכימה קופ"ח של ההסתדרות לקבל- "יולדות של קופ"ח עממית לפי מחירי העלות ולפי התנאים המקובלים בין שתי הקופות" מיותר בהחלט, מפני שאינו מקנה זכויות לחברותינו. לפי "התנאים המקובלים" כיום סגורים 2 בי"ח של קופ"ח בארץ – בי"ח "בילינסון" וביה"ח "בעמק" בפני חברותינו הזקוקות למחלקת יולדות לרגל חוסר מיטות, וסיים את מכתבו- "חן חן בעד רצונכם הטוב לעזור לנו".

קופ"ח הסכימה כי במקרה של שעת חירום רשאית המועצה להשתמש בבית החולים מיד ועליה לפנות את בית החולים מיולדות ולא לקבל יולדות חדשות.

בני המושבה, ובעיקר נשות רחובות והסביבה שמחו על פתיחתו של בית החולים ליולדות ברחובות, כי מעתה לא נדרשו עוד לנסוע לתל אביב, לבית חולים "הדסה" , כדי ללדת את ילדיהן, הצוות הרפואי המיומן והמקצועי, האחיות בנות המושבה, שירתו באמונה ובמסירות את היולדות הבאות בשערי בית החולים. המועצה המקומית לקחה חלק בהוצאות ההחזקה של המוסד, ורבבות מבני רחובות והסביבה נולדו בו.

בית החולים פעל במשך 30 שנים, עד שנת 1973, ונסגר בשל אי התאמתו של המבנה לצרכיו של בית חולים חדש ומודרני, ובשל היותו מנותק מבית חולים כללי על כל מחלקותיו.

בתחילת שנות ה- 50 נפתח בית החולים קפלן ברחובות, בבעלותה של קופ"ח של ההסתדרות הכללית, ומחלקת היולדות שפעלה בה קיבלה בשעריה יולדות מהעיר רחובות. למרות זאת, רבות מנשות רחובות ילדו בבית היולדות הישן ו"המשפחתי" ברחוב בנימין 34, על גבעה הצופה למרכז העיר ולפרדסים על ריחם המשכר, שעטפו את בתיה של המושבה.